סדר ביצוע המשימות / רפי זברגר

עבודה זרה מה ע''ב

הקדמה

המשנה הפותחת את הדף שלנו עוסקת בקרקע שהפכו אותה לעבודה זרה, והדברים הנמצאים על אותה הקרקע. 
נכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות - הן מותרין ומה שעליהן אסורין. אומר תנא קמא כי ההרים והגבעות שעבדו אותם לעבודה זרה מותרים, אך הדברים על ההרים שעבדו אותם לעבודה זרה אסורים. 
בהמשך הגמרא מוכיח רבי יוסי הגלילי דין זה מפסוק (דברים, י''ב, ב'): אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם, עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. מסיק רבי יוסי המן המילים: אֱלֹהֵיהֶם, עַל הֶהָרִים – אלהים על ההרים, ולא ההרים עצמם אלהים. מכאן שהתורה לא אוסרת את ההרים עצמם, למרות שעובדים להם עבודה זרה.
 

הנושא

הגמרא מבינה את לשון המשנה ''רבי יוסי הגלילי אומר'' כאילו שרבי יוסי חולק על תנא קמא, אך מצד שני מתוכן דבריו משתמע שהוא רק מסביר ומוכיח את דעת תנא קמא. אם כן, שואלת הגמרא, האם הם חולקים או שמא לא?
רמי בר חמא בשמו של ריש לקיש מתרץ ואומר כי יש ביניהם הבדל הלכתי: 
והכא באילן שנטעו ולבסוף עבדו קמיפלגי, תנא קמא סבר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר, ורבי יוסי הגלילי סבר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור. מדובר על עץ שנטעו אותו, שלא לעבוד אותו לעבודה זרה, ורק אחר כך החליטו להפוך אותו לעץ אשרה ולעבוד אותו לשם עבודה זרה. תנא קמא מתיר עץ כזה, ור' יוסי הגלילי אוסר. 
הגמרא מצטטת תנא נוסף, רבי יוסי ברבי יהודה, הסובר כמו ר' יוסי הגלילי שאם נטעו ואחר כך עבדו – אסור. הוא לומד זאת מפסוק אחרי הפסוק הקודם שציטטנו:
וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן ,ְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.
מן המילים וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן לומד רבי יוסי ברבי יהודה, כי גם אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור. 
בהמשך, שואלת הגמרא, ומה יעשו חכמים עם הפסוק הנ''ל? על כך עונה הגמרא: 
לכדר' יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: גידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל קודם לביעור עבודת כוכבים.
רבי יהושע בן לוי מלמד אותנו את ''סדר עבודת ביעור עבודה זרה'' של עם ישראל, עם כניסתם לארץ. בתחילה יש ''לגדע'' את עבודה זרה, לכרות את האילן ולהשאירו באותו מקום. לאחר מכן, נצטווה עם ישראל לכבוש את הארץ. רק לאחר הכיבוש נצטוו לחזור לעצי האשרה, לשרוף אותם, וכן, לעקור את השורשים של העצים, על מנת להכרית לגמרי את עבודה הזרה בארץ ישראל. 
 

מהו המסר?

מתוך שיטתו של רבי יהושע, אשר גם חכמים סוברים כמוהו אנו למדים כלל חשוב בחיים: "לא לנסות לבלוע את הכול בבת אחת". עם ישראל נכנס לארץ. בפניהם עמדה מצווה של כיבוש וחלוקת הארץ. לפני כן, יש לבצע את ''הדברים הדחופים'' ותו לא. יש לגדע את עצי האשרה על מנת שעם ישראל לא ייכשל בעבירה החמורה של עבודה זרה. אבל באותו שלב, בעת הכניסה לארץ אין זמן ואין ענין להשלים לגמרי את מצוות שריפת וביעור עבודה זרה. יש דברים אחרים לעשות באותו זמן. יש לסיימם, לכבוש את הארץ ולחלקה, ורק לאחר מכן, לחזור להשלמת המשימה שטרם בוצעה במלואה.
גם בחיים צריכים ליישם עיקרון זה. לא תמיד צריך לעשות הכול בבת אחת. לפעמים יש לבצע את ''המינימום הנדרש'' לאותה שעה, ללכת הלאה, לבצע משימות נוספות החשובות לא פחות באותה שעה, ועם התפנה הזמן – לחזור ולסיים את שהתחלנו בשלב מוקדם יותר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]