הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
קושיה מאמורא על תנא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה מד ע"ב
גמ'. והיכי עביד הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא!
וכי תימא, בלשון חול אמר ליה,
והאמר אביי: דברים של חול מותר לאומרן בלשון קדש, דברים של קדש אסור לאומרן בלשון חול!
תנא: כשיצא, אמר לו: אין משיבין במרחץ.
1.
רבן גמליאל במשנה השיב לדברי הגוי.
2.
שואלת הגמרא והרי רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן אמר שבבית המרחץ אסור להרהר בדברי תורה, ואם כן, מדוע ר"ג ענה לו?
3.
והגמרא ממשיכה לחזק את השאלה על פי דברי אביי.
4.
וקשה: כיצד הגמרא מקשה מאמוראים על התנא רבן גמליאל? הרי אפשר לומר שהוא חולק עליהם!
5.
ויש לומר [כפי שכבר הסברנו כמה פעמים]: הגמרא יוצאת מנקודת הנחה שדברים אלה של רבי יוחנן ושל אביי היו מקובלים ומוסכמים על הכל כבר בתקופת התנאים.
6.
הגמרא מתרצת על פי דברי הברייתא. היא מצטטת את הברייתא על ידי מילת הפתיחה "תנא". בדרך כלל "תנא" היא פתיחה לציטוט של תוספתא, אולם אין בידינו תוספתא זאת, וכל הפרשנים מתיחסים אל הקטע המצוטט כאל "ברייתא"
7.
ונראה לי לומר ["חידוש"]: כאשר קטע בדברי תנאים [תוספתא; ברייתא] בא לצורך השלמה לדברי המשנה [וממשיך את הדיון במשנה] אזי הוא מוגדר כ"תנא".
7.1
וראה בפרשנים האם מדובר בהשלמה לדברי המשנה, או שמא לגירסא שונה בדברי המשנה [ראה בהרחבה: "שוטנשטיין", הערה 19-20; "מתיבתא", "ילקוט באורים", עמוד קצט]
8.
לאור הנ"ל נראה לי לומר ["חידוש"]: כנראה שדברי אביי מבוססים על אותה ברייתא שהובאה כ"תנא", ולכן היה קשה על רבן גמליאל [תשובה לשאלה לעיל בסעיף 4].
9.
בהמשך הגמרא:
א"ר חמא בר יוסף ברבי א"ר אושעיא: תשובה גנובה השיבו ר"ג לאותו הגמון, ואני אומר: אינה גנובה. מה גנובתיה? דקאמר לו: זו עומדת על פי הביב וכל אדם משתין בפניה,
וכי משתין בפניה מאי הוי? והאמר רבא: פעור יוכיח, שמפערין לפניו בכל יום ואינו בטל;
ואני אומר: אינה גנובה, זו עבודתה בכך, וזו אין עבודתה בכך.
אמר אביי: גנובתה מהכא, דקאמר ליה: אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי וכי בא בגבולה מאי הוי?
והתנן: עבודת כוכבים שיש לה מרחץ או גינה - נהנין מהן שלא בטובה, ואין נהנין מהן בטובה; ואני אומר: אינה גנובה, שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי.
רב שימי בר חייא אמר: גנובתה מהכא, דקאמר לו: זו עומדת על הביב וכל אדם משתינין בפניה, וכי משתינין בפניה מאי הוי? והתנן: רק בפניה, השתין בפניה, גיררה וזרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה; ואני אומר: אינה גנובה, התם לפי שעתא הוא רתח עלה והדר מפייס לה, הכא כל שעתא ושעתא בזלזולה קיימא.
רבה בר עולא אמר: גנובתה מהכא, דקאמר ליה: אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ, וכי אמר נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי מאי הוי? והתניא: האומר בית זה לעבודת כוכבים, כוס זה לעבודת כוכבים - לא אמר כלום, שאין הקדש לעבודת כוכבים; ואני אומר: אינה גנובה, נהי דאיתסורי לא מיתסרא, נוי מיהא איכא.
10.
הגמרא מקשה על רב חמא בר יוסף בשם רבי אושעיה מדברי רבא [יש שינוי גירסה "והאמר רבה"].
11.
גם כאן מתעוררת השאלה כלעיל בסעיף 4, כיצד מקשים מאמורא על אמורא? והתשובה בפשטות היא כלעיל בסעיף 5.
12.
מעיר תוס', שרבא אמר זאת בסוגיה אחרת שאינו יודע היכן היא. והתוס' מעיר שנקודת ההנחה היא שרבא אמר את דבריו במקום אחר ולא ישירות בסוגייתנו. מניין לתוס' שזהו הפשט? כנראה מהלשון "והאמר...".
12.1
נראה לי שהאמור לעיל בסעיף 12 מתאים לאמור לעיל בסוף סעיף 11, שדברי רבא היו ידועים ומוסכמים גם על אמוראים אחרים, ולכן הקשו עליהם.
13.
נראה לי שכל דיוננו לעיל מתאימים להנחה שסוגייתנו עברה "עריכה" על ידי "עורכי הגמרא", דבר שמודגש בהסבר שב"שוטנשטיין", הערה 26, שהגמרא עצמה מכניסה מלים בפי רבי חמא בר יוסף!
14.
הערה:
לעיל בסעיף 9 הובא הביטוי בגמרא "א"ר חמא בר יוסף ברבי א"ר אושעיא" [יש גירסא ללא הביטוי "ברבי"].
14.1
מדובר בביטוי הנפוץ "אמר רב... אמר רב..." שמשמעותו היא, שחכם מאוחר אמר הלכה בשם חכם מוקדם שהיה רבו. אבל בסוגייתנו יש לביטוי זה משמעות מיוחדת. בסוגייתנו רבי חמא בר יוסף לא מסכים לדברי רבו - רבי אושעיא - ואומר "ואני אומר...". הדיון בגמרא מתנהל אודות מחלוקת זו.
15.
הביטוי "ואני אומר" - 25 מופעים בש"ס. מובא גם כאשר תנא מביא את דעתו של תנא אחר והוא חולק עליו.
15.1
דוגמא:
מסכת חגיגה דף יט עמוד א
"רבי יהודה אומר: מאיר היה אומר: מטביל בעליונה, ואני אומר: בתחתונה ולא בעליונה".
16
ובלשון דומה:
"תניא, אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו."
