אל ייאוש / רפי זברגר

עבודה זרה מג ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בדף מ''ב כי המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת חמה, צורת דרקון יוליכם לים המלח.   כלומר, צורות אלו הינן בוודאי עבודה זרה ולכן יש להשליכם לים המלח. 
 

הנושא

שאלו חכמים: איזהו צורת דרקון? מהי צורת הדרקון אשר נאסרה במשנה והתחייבנו לזרוק אותה לים המלח? 
פירש רשב"א כל שיש לו ציצין בין פרקיו מחוי רבי אסי בין פרקי צואר.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל שיש לו סנפיר בין חוליותיו, ורב אסי הדגים והסביר כי כוונת רבי שמעון לחוליות הצוואר. 
עתה מספרת הגמרא סיפור על רבה בן בנו של חנה בשמו רבי יהושע בן לוי: פעם אחת הייתי מהלך אחר ר' אלעזר הקפר בריבי בדרך ומצא שם טבעת ועליה צורת דרקון. ומצא עובד כוכבים קטן ולא אמר לו כלום, מצא עובד כוכבים גדול ואמר לו בטלה, ולא בטלה. סטרו ובטלה.
ר' אלעזר הקפר הגדול (תרגום המילה בריבי) מצא בדרך טבעת עם טביעת דרקון עליה. כאשר עבר שם עובד כוכבים צעיר לא ביקש ממנו מאומה. אך כאשר עבר עובד כוכבים מבוגר (היודע ו"מבין" בעבודה זרה), ביקש ממנו לבטל את עבודת הכוכבים שעל הדרקון והעובד כוכבים לא נענה ולא הסכים לבטל.
לאחר מכן ר' אלעזר הקפר סיפר כי נתן סטירה לאותו עובד כוכבים, ומתוך כך "נתרצה" וביטל את עבודת הכוכבים. 
אומרת הגמרא שמתוך סיפור זה ניתן להסיק שלוש מסקנות הלכתיות, נזכיר אחת מהן: עובד כוכבים מבטל בעל כרחו.
כלומר, עובד כוכבים מבוגר גדול אשר מסוגל לבטל עבודה זרה, יכול לעשות זאת גם בעל כורחו ובאונס.
רבי חנניה מקשה על ר' אלעזר הקפר: ולית ליה לרבי אלעזר הקפר בריבי הא דתנן: המציל מן הארי ומן הדוב, ומן הנמר ומן הגייס, ומן הנהר ומזוטו של ים ומשלוליתו של נהר, והמוצא בסרטיא ופלטיא גדולה, ובכל מקום שהרבים מצוין שם - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן. 
שואל רבי חנניה, מדוע היה צריך ר' אלעזר הקפר לדרוש מהגוי לבטל את עבודה זרה של הדרקון, הרי אם יש אבדה במקום שיש אנשים רבים, כמו בנהר סוער ובים גואש וכדו', הרי בעל האבדה מתייאש, ואז החפץ כבר אינו שייך אליו, וממילא גם עבודה זרה מתבטלת?
עונה אביי: נהי דמינה מייאש, מאיסורא מי מייאש? אמנם בעל החפץ מתייאש ממנו, אך מן האיסור ''אינו מתייאש''. 
והוא מסביר כיצד ייתכן לחלק בין השניים: מימר אמר: אי עובד כוכבים משכח לה - מפלח פלח לה, אי ישראל משכח לה - איידי דדמיה יקרין, מזבין לה לעובד כוכבים ופלח לה. 
העובד כוכבים אמנם מתייאש מן החפץ, ואינו חושב שימצא אותו, אך מן עבודת כוכבים שלו אינו מתייאש. וכך הוא אומר לעצמו: אם גוי ימצא אותו – בוודאי יעבוד עם החפץ בעבודה זרה שבו, ואם ישראל ימצא אותו – עקב כך שהחפץ יקר, הוא ימכור אותו לגוי אחר, ואותו גוי יעבוד אותו. לכן, דרש ר' אלעזר הקפר מן הגוי שיבטל אותו. 
 

מהו המסר?

נאמר (מדרש על מגילה איכה) ''חכמה בגויים תאמין''. כלומר, יש חכמה בגויים וניתן ללמוד ממנה. היום נלמד מחכמתם של הגויים, הניבטת מתוך תשובתו של אביי, כיצד ''לא להתייאש''. אותו הגוי, אשר איבד את ''הדרקון היקר לו'' גם כספית וגם ערכית, הוא אמנם מתייאש מלקבל אותו בחזרה, עקב נסיבות האובדן (במקום שהרבים מצויים שם), אך אינו מתייאש מן העבודה זרה שבו. הוא נותן לעצמו הסברים שונים, כיצד בכל אופן, למרות שהחפץ לא יהיה אצלו, הייעוד של החפץ לעבודה זרה ימשיך להתקיים גם ברשות אדם אחר.
אנו לומדים מכאן, כי כאשר ישנו אידיאל ומטרה חשובה, אדם אינו מתייאש ממנה. נלמד מדרך זו כיצד להתמיד ולנסות למצוא דרכים שונות ומשונות להגיע ליעדים אותם הצבנו לפנינו. לא לשקוע במרה שחורה, גם כאשר המצב אינו כל כך מזהיר. לא להתייאש ולאבד תקווה, אלא להמשיך ''לחשוב טוב'', בתקווה שאמנם כך יהיה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]