הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
חזרה על תרוץ זהה: "הכא נמי כדרב..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה מב ע"א
איתיביה: מצא תבנית יד, תבנית רגל - הרי אלו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד; אמאי? הא שברים נינהו!
הא תרגמה שמואל: בעומדין על בסיסן.
איתיביה: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חברו, וישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים; אמאי? תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה!
אמר אביי: שפחסה. וכי פחסה מאי הוי? והא תנן: פחסה אע"פ שלא חסרה - בטלה! הני מילי דפחסה עובד כוכבים, אבל פחסה ישראל לא בטלה.
ורבא אמר: לעולם כי פחסה ישראל נמי בטלה, אלא גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטיל לה, והוי עבודת כוכבים ביד ישראל, וכל עבודת כוכבים ביד ישראל אינה בטלה לעולם.
איתיביה: עכו"ם שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות - מותרות, וישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות - אסורות; אמאי? תיהוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה!
הכא נמי כדרבא
1.
רבא תירץ תרוץ שונה מתרוצו של אביי על הקושיה על ריש לקיש.
2.
בפשטות רבא חולק על אביי ולכן הניסוח הוא "ורבא אמר" ולא: "אמר רבא". אולם ראה ב"מתיבתא", "ילקוט באורים", עמוד קעא, שמסביר שלא חולקים.
3.
הגמרא מביאה סדרה של קושיות על רבי שמעון בן לקיש ובכולם תרצה תרוץ זהה "הכי נמי כדרבא", שמדובר בגזירה, ובאמת מעיקר הדין יתכן שהדין הוא כריש לקיש.
3.1
"הכא נמי כדרב..." 6 מופעים בש"ס [כולל 4 מופעים בסוגייתנו]
4.
שואלים הפרשנים: מדוע הקשתה הגמרא קושיות על ריש לקיש, כשהגמרא ידעה שניתן לתרץ כמו דברי רבא?
5.
תוספות מסכת עבודה זרה דף מב עמוד א:
הכא נמי כדרבא - צ"ע בכל הני ודקארי לה מאי קארי לה פשיטא דלישני בהו כדרבא [ועי' היטב תוספות שבת מג. ד"ה כופה עליה ועוד שם קכג: ד"ה איתיביה אביי].
משמע מתוס' שנשאר ב"צריך עיון".
5.1
אבל במקום אחר משמע שתוס' מיישב:
תוספות מסכת שבת דף מג עמוד א:
כופה עליה כלי שלא תשבר כו' - כל הנהו דמייתי ידע המקשה דמצי לשנויי בצריך למקומו אלא שרוצה לידע אם יש לתרץ בענין אחר.
מתאים גם ליישב את הקושי בסוגייתנו - לעיל בסעיף 4: "שרוצה לידע אם יש לתרץ בענין אחר"
5.2
ובמקום נוסף:
תוספות מסכת שבת דף קכג עמוד ב:
איתיביה אביי מדוכה - בשלמא לדידי מוקמינן לצורך מקומו וה"מ לשנויי כר' נחמיה כדשני לעיל ואביי נמי הוה ידע דהא משני ליה רבה הכי לעיל אלא פריך לרבא אולי יאמר תירוץ אחר ורבא לא בעי לשנויי כר' נחמיה דלית הלכתא כוותיה ורבה דמשני ליה כר' נחמיה משום דמשמע ליה אין מטלטלין אותם בשום ענין.
מתאים גם ליישב את הקושי בסוגייתנו - לעיל בסעיף 4: "אולי יאמר תירוץ אחר"
5.3
אבל כנראה, שבסוגייתנו קשה לתוס' - לעיל בסעיף 5 - מדוע הגמרא עצמה מיישבת כמה פעמים בלשון "הכא נמי כדרבא"!
6.
ראה ב"שוטנשטיין", הערה 15+38, וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעג:
א. הגמרא מנסה לבדוק אם יש תרוץ אחר.
ב. רבי יוחנן באמת הקשה את כל הקושיות בפעם אחת, ורק אחר כך רבא תירץ.
ג. "להגדיל תורה ולהאדירה" - אולי הכוונה ל"מתודי", כלומר, לחזור ולשנן את התרוץ.
ד. הקושיות לא הוקשו על ידי רבי יוחנן עצמו אלא הוקשו על ידי חכמים שונים בזמנים שונים והגמרא כאן קיבצה את כולם.
6.1
בכל האפשרויות שבסעיף 5 מדובר ב"עריכה" בולטת של עורכי הגמרא!
7.
הסבר נוסף:
ה. בכל קושיה היתה סברא ראשונה לומר שלא גזרו את הגזירה שאמר רבא, וכל פעם תרצו שבכל אופן כן גזרו.
8
הערה: להלכה נקבע שהלכה כרבי יוחנן. נשאלת השאלה: כשהגמרא מרבה בקושיות על ריש לקיש ומתרצת אותם, האם זה נקרא שהגמרא נוקטת עמדה כרבי יוחנן, או דווקא כריש לקיש, בכך שמתאמצת ליישב את שיטתו ["מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].
