סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

יחס בין פנים וחוץ / רפי זברגר

עבודה זרה מ ע''א

 

הקדמה

בדף האחרון של הפרק אנו מסיימים לדון במשנה בדף ל''ה, העוסקת במאכלי עכו''ם האסורים באכילה אך מותרים בהנאה. אחד מהם הוא טרית טרופה – דג קטן שחתכוהו לחתיכות קטנות. 
 

הנושא

מתוך הדיון על דגים, הגמרא עוברת לדון גם על חלקי הדגים ודיניהם. 
אמר רב ברונא אמר רב קירבי דגים ועוברן אין נקחין אלא מן המומחה.
הכוונה לשומן הדגים ולביציהן – קובעת הגמרא כי אין לקנותן סתם כך, אלא רק מאדם מומחה לדגים טהורים. 
בהמשך, שואלת הגמרא: למה לי מומחה לבדוק בסימנין, דתניא: כסימני ביצים (של עופות טהורים) כך סימני דגים?
מדוע יש צורך במומחה הרי ניתן להבחין בין ביצי דג טהור לביצי דג טמא לפי סימנים, כמו שרואים בברייתא המדברת על סימנים של ביצים.
כהערת אגף מנסה הגמרא להבין: מני דגים סלקא דעתך, סימני דגים סנפיר וקשקשת כתיב בהו?
איך ניתן להשוות בין סימני ביצים לסימני דגים, הלא ידוע לכול כי סימני הדגים הינם סנפיר וקשקשת?
אלא מתקנת הגמרא את הנוסח: אלא כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים. לא סימני דגים כמו שחשבנו קודם, אלא סימני עוברי דגים, שהם הביצים של הדגים. וכך משמעות הברייתא: סימני ביצים של עופות דומים לסימני ביצים של דגים. 
ועתה, מפרטת הגמרא את סימני הביצים: 
1. כל שכודרת ועגולגלת: ראשה אחד כד וראשה אחד חד – טהורה, ב' ראשיה חדין וב' ראשיה כדין – טמאה.
ביצה טהורה, כפי שאנו מכירים בביצים שאנו אוכלים, יש צד אחד רחב, וצד שני צר. אם שני הצדדים רחבים, או שניהם צרים – הביצה טמאה ואסורה.
2. חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים – טמאה, חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים – טהור, חלבון וחלמון מעורבין זה בזה זו היא ביצת השרץ.

אם החלמון (צהוב) בחוץ והחלבון (לבן) פנימי – טמא, אם החלבון בחוץ והחלמון בפנים – טהור. אם הם מעורבבים – זוהי ביצת שרץ. לשני שרצים מתוך שמונה שרצים שהתורה מנתה, ישנם ביצים. בביצים אלו, אומרת הגמרא, החלבון והחלמון מעורבבים זה בזה. 
יש לעיין בהמשך הגמרא כדי ללמוד את תשובתה לשאלתנו, מדוע צריך מומחה להתיר ביצים, הרי ישנם סימנים שכל בר דעת יכול לזהותם. 
 

מהו המסר?

ננסה ללמוד מתוך סימני ביצים את ''היחס בין פנים לחוץ''.
1. חיצוניותה של הביצה היא קליפתה. קובעת התורה כי חיצוניות צריכה להיות רבת פנים. לא כולה רחבה, ולא כולה צרה, אלא צד אחד רחב והשני צר. כך גם צריך האדם להתנהג "בחיצוניות" שלו. לא להיות כל הזמן ''רחב'' – בעל דעה רחבה ומוצקה, ''רחב'' במידות ובמעשים, אלא חייב להיות גם ''צרים'' – לפעמים, ללא ידיעה וללא הבנה של המצבים השונים בחיים, מידות צנועות ו''צרות''.
אנו לומדים כי ''אין בעיה'', ואולי אפילו נחוץ להיות ''רחב'', נחוש, החלטי וידען, אך רגשות אלו כל הזמן ולאורך כל החיים, הינן לא טובות וגורמות ליוהרה ושחצנות.
הכול חייב להיות במידה. אם אדם כל הזמן צנוע ולא מכיר את מקומו ומעמדו בחיים – לא טוב. אדם שכל כולו נפוח ומלא אגו – בוודאי שלא טוב. ללכת בשביל האמצע, פעם כך ופעם אחרת – זוהי המידה הנכונה.
צהוב מסמל את הפעילות והעשייה, לעומת הלבן אשר מסמל את ''הפסיביות'' והשמירה על הקיים. אם האדם פועל ועושה רבות, אך לא מחצין זאת כל הזמן בחוץ, אלא פועל ועושה ''ללא רעש וצילצולים'', משהו פנימי ואמיתי, ושומר על עצמו לבל ייפגע מאחרים באופן חיצוני – זוהי המידה הטובה וה''טהורה''. אך אם מתהפכים היוצרות, וכל העשייה שלו היא חיצונית, כלפי חוץ, ובמטרה לעשות רושם על הזולת, והוא ''שומר'' את הפסיביות בפנים – זוהי עשייה פסולה ו''טמאה''. חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים – טמאה, חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים - טהור.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר