קירבה לטוב / רפי זברגר

עבודה זרה לט ע''א

הקדמה

אנו עדיין בגמרא המסבירה את המשנה בדף ל''ה. שם פורטו דברים השייכים לעכו''ם אשר אסורים באכילה אך לא נאסרו בהנאה, בין היתר נמנה שם קורט של חילתית. קורט היא כידוע מידה קטנה, וחילתית הינו צמח עם טעם חריף מאוד.
 

הנושא

שואלת הגמרא: מאי טעמא? מהי הסיבה לאסור את הצמח הנ''ל באכילה? 
עונה הגמרא: משום דמפסקי ליה בסכינא. בגלל שחותכים את החלתית ב"סכין של איסור" (נחתך בו מאכל אסור). למרות שבדרך כלל "מפגש" הצמח עם הסכין הינו ''צונן בצונן'' חיבור שאינו גורם לאיסור, אבל אצלנו, משום חריפותו הרבה של החילתית, הוא בולע מתוך השמנונית שעל גבי הסכין ונאסר באכילה. והגמרא ממשיכה להסביר: 
אע"ג דאמר מר: נותן טעם לפגם מותר אגב חורפיה דחילתיתא מחליא ליה שמנוניתא והוה ליה כנותן טעם לשבח 
המאכל שעל גבי הסכין מוגדר בהגדרה הלכתית של ''נותן טעם לפגם'', כיוון שסתם כלי ''אינו בן יומו'' (שימוש בו לא היה בעשרים וארבע שעות אחרונות) ולכן השמנונית הדבוקה בו ''פוגמת'' את הטעם של המאכל שנחתך ע''י הסכין ואינו אוסר את המאכל. אבל אצלנו, חריפות החילתית מחזירה את השמנונית שעל גבי הסכין להיות ''משובחת'' ולכן הגדרתה ההלכתית הופכת להיות ''נותן טעם לשבח'' ולכן נאסר החילתית. הגמרא ממשיכה ב''סיפור'' על חילתית: 
עבדיה דר' לוי הוה קא מזבין חילתיתא – עבדו של ר' לוי מכר חילתית, כי נח נפשיה דר' לוי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה מהו למיזבן מיניה – כאשר נפטר ר' לוי שאלו את רבי יוחנן האם ניתן לקנות חילתית מעבדו של ר' לוי?
תשובתו של רבי יוחנן מעניינת למדי: אמר להו עבדו של חבר הרי הוא כחבר. ר' לוי מוגדר כ''חבר'', אדם שקיבל על עצמו שמירת אכילה בטהרה וכדו'. אומר רבי יוחנן: עבד של ''חבר'' מוגדר גם כ''חבר'' ומותר לקנות ממנו חילתית.
 

מהו המסר?

תשובת רבי יוחנן מלמדת אותנו עד כמה משפיעה התנהגות האדון על העבד. גם לאחר מותו של האדון, התנהגות העבד תהא מושפעת ודומה להתנהגות אדונו. תופעה מרשימה זו, מלמדת אותנו עד כמה חשובה התקרבות לאדם טוב, וכמה טוב יכול להיווצר מקרבה זו. ולכן, ננסה להתקרב ולקרב את ילדינו וחברינו לאנשים טובים העושים מעשים טובים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]