הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרשב"ג במשנתנו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה מ ע"ב
כל הצלמים אסורין, מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף כל שיש בידו כל דבר.
גמ'. אי דנעבדין פעם אחת בשנה, מאי טעמא דרבנן?
א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: במקומו של ר"מ היו עובדין אותה פעם אחת בשנה,
ור"מ דחייש למיעוטא - גזר שאר מקומות אטו אותו מקום,
ורבנן דלא חיישי למיעוטא - לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום
1.
בפשטות יש במשנה 3 דעות חלוקות [ראה בהרחבה בפרשנים]
2.
בפשטות נראה מהקטע הראשון בסוגיה, שרבי מאיר סובר "חייש למיעוטא", ואילו חכמים ורשב"ג סוברים "לא חייש למיעוטא".
3.
תוספות מסכת עבודה זרה דף מ עמוד ב:
כל הצלמים רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר - בגמ' מפרש טעמא דר"מ משום דחייש למיעוטא וגזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרי ומשמע מהכא דרשב"ג נמי לא חייש למיעוטא ופליג אדר"מ
עד כאן משמע מתוס' כדברינו לעיל בסעיפים 1-2.
4.
לפי הנ"ל תוס' מקשה מכמה סוגיות בש"ס, שמשמע מהן שרשב"ג כן סובר ש"חייש למיעוטא" [כרבי מאיר בסוגייתנו]:
ותימה דא"כ קשיא דרשב"ג ארשב"ג וקשיא הלכתא אהלכתא דרשב"ג דהכא לא חייש למעוטא ובפרק אם לא הביא (שבת דף קלה: ושם) תנן רשב"ג אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה כגון (שנשרף) או שאכלו ארי הוי נפל אף על גב דרוב נשים אינן מפילות אלמא חייש למיעוט נפלין
ותנן נמי פ"ג דבכורות דף כג:) רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים פטורה מן הבכורה דלא מרחמא אלא אם כן ילדה משמע אבל מטעם חולבת לא דחלב אינו פוטר דחיישינן למיעוט חולבות אף על פי שאינן יולדות
5.
ותוס' מקשה פי הנ"ל גם על סתירה בפסיקת הלכה:
והלכתא קיימא לן כרבנן דלא חיישי למיעוט דאמרינן פ"ק דחולין דף יא:) ור"מ דחייש למיעוטא היכי אכל בישרא ומדלא קאמר היכי אכלינן משמע דקי"ל דלא חיישינן למיעוטא
מהסוגיה במסכת חולין משמע שהלכה כחכמים בסוגייתנו - "לא חייש למיעוטא".
5.1
ואילו בבכורות ובנפל פסקינן כרשב"ג דחייש למיעוטא
בסוגיות שהובאו לעיל בסעיף 4 פוסקים כרשב"ג "חייש למיעוטא" [לא מודגש בתוס' מניין שהלכה באותן סוגיות כרשב"ג], וסותר למסקנה שבסעיף 5.
6.
מיישב תוס':
וי"ל דודאי רשב"ג לא חייש למיעוטא כדמשמע הכא
אמנם רשב"ג סובר בסוגייתנו כחכמים - וכלעיל בסעיפים 2-3.
7.
וההיא דנפל שאני דהוא מיעוט המצוי דנפלים שכיחי ושם ודאי יש לחוש כדאמרינן (יבמות דף קכא.) גבי ראוהו נופל למים שאין להם סוף או ראוהו גוסס דאשתו אסורה אף על פי שרוב גוססין למיתה וחיישינן למיעוטא מפני שהוא מיעוט המצוי
וההיא דבכורות מיירי שראינוה חולבת קודם לידה דודאי הוחזקה מן המיעוט אבל ודאי בשאר בהמות חלב פוטר וכן הלכה.
ואין סתירה לסוגיות שמובאות לעיל בסעיף 4. שם מדובר במיעוט מצוי, שלגביו רשב"ג [וכנראה גם חכמים] מודה ש"חייש למיעוטא".
8.
הראשונים פוסקים במשנה כדעת חכמים [ראה תוס' לעיל; וכן ברמב"ם ובשו"ע].
9.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט באורים", עמוד קנג, שדן בדבר.
סיכום הדברים להלן:
10.
ה"לחם משנה" מקשה מדוע לא פסקו כרשב"ג על פי הכלל "הלכה כרשב"ג במשנתנו".
10.1
אמנם, יש שטוענים שהרמב"ם לא פוסק ככלל הנ"ל, וכן הרי"ף והרא"ש – ראה גם "יד מלאכי" אות שז.
11.
ויש שמסבירים שמהמשך הגמרא משמע שהלכה כחכמים כי הגמרא דנה אודותם ["מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].
11.1
וראה שם בהערה מד, שלמרות שרב אשי התלבט אודות רשב"ג אבל מכיון שרוב הדיון בגמרא הוא אליבא דחכמים, לכן הלכה כמותם.
12.
ויש אומרים שמדובר בשני חכמים שנקראו בשם "רשב"ג". רשב"ג במשנתנו חי בתקופת רבי אליעזר והיה מעשרת הרוגי מלכות,
ואילו הכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו" הכוונה לרשב"ג השני - אביו של רבי יהודה הנשיא [רשב"ג זה היה נכדו של רשב"ג בימי רבי עקיבא].
13.
ויש פוסקים בסוגייתנו באמת כרשב"ג [ראה ב"מתיבתא", שם, הערה מז]. ונימוקיהם:
א. לפי הכלל: "הלכה כרשב"ג במשנתנו".
ב. מפני שרב אשי הסתפק בדברי רשב"ג [ולא כלעיל בסעיף 11.1].
13.1
השאלה היא האם הלכה כרב אשי מפני שהוא נחשב "בתראי", או מפני שהוא עורך הגמרא.
