הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
עבודה זרה מד ע"ב
מספרת המשנה בעבודה זרה ג ד:
"שאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר"ג בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר ליה, כתוב בתורתכם: לא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו: אין משיבין במרחץ".
הבבלי בעבודה זרה מד ב שואל על המשנה:
"והיכי עביד הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא! וכי תימא, בלשון חול אמר ליה, והאמר אביי: דברים של חול מותר לאומרן בלשון קדש, דברים של קדש אסור לאומרן בלשון חול! תנא: כשיצא, אמר לו: אין משיבין במרחץ".
הבבלי בשבת מ ב נותן היתר לדבר אחד שמותר:
"היכי עביד הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר - חוץ מבית המרחץ ובית הכסא! וכי תימא בלשון חול אמר ליה, והאמר אביי: דברים של חול - מותר לאומרן בלשון קודש, של קודש - אסור לאומרן בלשון חול! אפרושי מאיסורא שאני. תדע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה בתלמידו של רבי מאיר שנכנס אחריו לבית המרחץ, ובקש להדיח קרקע. ואמר לו: אין מדיחין. לסוך לו קרקע, אמר לו: אין סכין. אלמא: אפרושי מאיסורא – שאני".
הבבלי אם כן מחמיר מאוד על האדם ואומר שאסור להרהר או לדבר במרחץ, אלא אם כן רואה שחברו עלול לעשות איסור.
לעומת זאת הירושלמי בעבודה זרה פרק ג ד מרחיב את ההיתר:
"מה אנן קיימין אם בששאלו בהילכות המרחץ היה לו להשיב ואם בשלא שאלו בהילכות המרחץ [דף כ עמוד א] לא היה לו להשיב ...
אשכח תני שואלין הילכות המרחץ בבית המרחץ הילכות בית הכסא בבית הכסא. ...
רבי שמעון בן לעזר עאל מיסחי עם רבי מאיר אמר ליה מהו שנדיח אמר ליה אסור..."
הירושלמי בניגוד לבבלי מתיר לענות בבית המרחץ בהלכות בית המרחץ ובבית הכסא בבית הכסא.
ומרחיב את הלימוד מר' מאיר להלכה זאת, בניגוד לבבלי שצמצם את ההוראה המעשה של ר"מ לאפרושי מאיסורא.
לגבי הרהור בבית המרחץ ובית הכסא מובא בירושלמי בברכות ג ד:
"מהו להרהר בבית הכסא חזקיה אמר מותר ר' יסא אמר אסור א"ר זעירא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה..."
הירושלמי מביא מחלוקת בעניין: דעת חזקיה: מותר. דעת ר' יסא: אסור.
הירושלמי מביא סיפור מפתיע על ר' זעירא (הקרוי בבבלי ר' זירא ) שמספר שבבית הכסא הרהר בדברים שהתקשה בהם בלימוד.
נראה אם כן שהירושלמי מכריע מסיפור זה של ר' זעירא שמותר להרהר בבית הכסא ובבית המרחץ.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כח עמוד א:
"שאלו תלמידיו את רבי זירא: במה הארכת ימים? - אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי במבואות המטונפות..."
הבבלי מספר על ר' זירא (הוא זעירא שבירושלמי) שמספר שהאריך ימים בזכות זה שלא הרהר במבואות המטונפים.
מעניין לראות כיצד כל אחד מהתלמודים מספר סיפור שונה על אותו אמורא.
(ועיין בהארה הקודמת שם גם הירושלמי והבבלי מספרים באופן שונה על רבי זירא-זעירא)
הירושלמי בתענית ג יא מספר:
"ואית דאמרין רב אדא בר אחוה הוה שלחו חכמים ואמרו לו מה מעשים טובים יש בידך אמר להן מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף..."
ע"פ הירושלמי הבעיה היא שבלהזכיר בפה דברים במקום המטונף, אך אין בעיה בהרהור.
הבבלי במנחות מג ב מספר על דוד המלך:
"ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה! וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו, לאחר שיצא, אמר עליה שירה, שנאמר: למנצח על השמינית מזמור לדוד, על מילה שניתנה בשמיני".
הבבלי מודגש שדוד לא הביט במקום המילה אלא נזכר בו, כמו כן הבבלי מדגיש שדוד אמר את השירה רק שיצא מבית המרחץ.
הירושלמי בברכות ט ה מספר סיפור שונה:
"נכנס למרחץ ראה את עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות כיון שהביט במילה שלו התחיל לקלס להקב"ה. [שם יב א] למנצח על השמינית מזמור לדוד.."
ע"פ הירושלמי דוד מביט באבר המילה למרות שהוא מקום מטונף, כמו כן הירושלמי לא מביא שהשירה נאמרה מחוץ לבית המרחץ.
ולענ"ד הירושלמי לשיטתו שהלכות בית המרחץ ניתן לומר בבית המרחץ, והלכות בית הכסא ניתן להגיד בבית הכסא. המזמור הזה דוד אמר אותו כתוצאה מהסתכלות במקום המטונף וזה כהלכות בית המרחץ שניתן לומר בבית המרחץ.
לסיכום: הבבלי מחמיר מאוד בהרהור ודבור בבית המרחץ, ומתיר רק במקום אפרושיה מאיסורא, הירושלמי לעומתו מתיר להרהר בבית הכסא ובבית המרחץ באופן חופשי, וכן הירושלמי מתיר לדבר בהלכות בית הכסא בבית הכסא והלכות בית המרחץ בבית המרחץ.
