הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מתנו הכי"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה לח ע"א

אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
בסורא מתנו הכי.
בפומבדיתא מתנו הכי, אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת - אין בו משום בישולי עובדי כוכבים.
מאי בינייהו? איכא בינייהו: דגים קטנים, וארדי, ודייסא.

1.
יש בסוגיה שתי מסורות בדברי רב.
בדרך כלל מקובל לראות בשתי מסורות שמובאות בסגנון כזה באופן דומה לשתי מסורות של "איכא דאמרי", שלגביהן יש מחלוקת עקרונית האם הלכה כמסורת א' או כמסורת ב'.

2.
אמנם בסוגייתנו תוס' מסביר שלשון שני מיקל על לשון ראשון, שאפילו אינו נאכל חי, כיון שאינו עולה על שולחן מלכים – איננו אסור משום בישולי עכו"ם.
ולכן ר"ח פוסק כשתי הלשונות לקולא, "דבדברי סופרים הלך אחר המיקל".

3.
כלומר, לפעמים ניתן לפסוק כשתי הלשונות, ולכן יתכן שניתן להסביר מדוע אין כאן סגנון של "איכא דאמרי", שאז חייבים להכריע כאחד הלשונות.

3.1
כשהסגנון הוא "בסורא מתני הכי..." הכוונה היא, ששם הקפידו יותר על התנאי של "המאכל חי..." ובפומפדיתא, התנהגו יותר לפי הכלל היותר נפוץ במקומם - "שאיננו נאכל על שולחן מלכים...". דומה למושג הנפוץ בש"ס "מקום שנהגו... ומקום שנהגו...".

4.
הגמרא שאלה "מאי בינייהו", וענתה: "איכא בינייהו דגים קטנים..."
איכא בינייהו=יש ביניהם

4.1
בדרך כלל, כשהגמרא שואלת "מאי בינייהו"? - מה ההבדל – הנפקא מינה – בין שתי דעות/שיטות היא משבצת את אותו מונח גם בתשובה.
מבנה המשפט הוא: "מאי בינייהו? איכא בינייהו....."

4.2
מופיע גם מבנה בניסוח הבא: "מאי בינייהו? ...... איכא בינייהו"

4.3
כלומר, בנוסח הראשון התשובה מתחילה ב"איכא בינייהו"
ובנוסח השני היא מסתיימת ב"איכא בינייהו".

5.
נראה לי שהיסוד הוא כך: כשמשפט התשובה מתחיל ב"איכא בינייהו" יופיע אחריו מקרה; אוקימתא.

5.1
כשמשפט התשובה מסתיים ב"איכא בינייהו" יופיע לפניו מקרה או מושג.
למשל, במסכת ברכות דף יח עמוד א: "... מאי בינייהו? אמר רבינא חוששין לעכברים איכא בינייהו". "חוששין לעכברים" – זהו מושג הלכתי ולא תאור מקרה.

5.1.1
בסוגייתנו: "מאי בינייהו? איכא בינייהו, דגים.... ".
"דגים... " זהו מקרה; סיטואציה, ובלשון התלמודית: "אוקימתא".

5.2
לתשומת לב! הבחנה זו נכונה גם כאשר הביטוי "איכא בינייהו" מופיע (הרבה) בש"ס גם ללא השאלה המקדימה המנוסחת "מאי בינייהו?".