אי אפשר דליכא, אימא
עבודה זרה לב ע"ב - לג ע"א
"והיוצא (ממקום העבודה זרה) - אסור, מפני שהוא כזבחי מתים. מאי טעמא? אי אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים".
מלשון: "אי אפשר דליכא" משמע שלולא הוודאות שיש תקרובת עבודת כוכבים לא היה נאסר. וקשה למה לא ייאסר גם מספק, כמו שאמרו לעיל בדף כג ע"א בדין האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים שעל ידי נפשות אסורה לבעלה אף בדיעבד מחמת הספק?
וההיפך קשה על האמור בדף לג ע"א: "והבאין (מתרפות) - מותרין (לשאת ולתת עמהן). אמר רבי שמעון בן לקיש: לא שנו אלא שאין קשורין זה בזה, אבל קשורין זה בזה - אסורין, אימא דעתו לחזור".
למה כאן אסרו משום החשש בלבד "אימא דעתו לחזור"?
אלא שהכלל הוא: "אחזוקי איסורא לא מחזקינן" (ספר הלכות גדולות סימן סא), שאין חוששים לאיסור אלא כשקיימת סיבה שתעורר את הספק. לכן רק משום שבמקום עבודה זרה – "אי אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים", רק משום כך היוצא משם אסור מספק שמא הוא מאותה התקרובת. וכן אשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים על ידי נפשות אסורה לבעלה, משום החשש המצוי: "רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם" (מסכת כתובות דף יג ע"ב). וכן הבאין מתרפות שבאו ממקום עבודה זרה ועדין הם בחבורה אחת, אין לתלות שהסתלקו מלהתעסק באותה עבודה זרה.
