דברי ''זמר'' / רפי זברגר

עבודה זרה לב ע"ב

הקדמה

למדנו במשנה בדף כ''ט על דברים אסורים של עכו''ם, ואיסורם איסור הנאה. בין הדברים אשר נמנו במשנה היו ''עורות לבובין''. מדובר על עורות של בהמה שיש להם ''קרע'' באזור הלב. כיוון שזה אחד מצורות עבודה זרה - הדבר נאסר בהנאה. על כך הסתייג רבן שמעון בן גמליאל ואמר: בזמן שהקרע שלו עגול אסור משוך מותר. 
הסיבה לכך היא שאופן עבודה זרה שלהם היא דווקא בעשיית קרע עגול ולא ארוך ומשוך. 
 

הנושא

על דין זה מצטטת הגמרא בעמוד ב' את אמרתו של רב יוסף שאמר בשמו של רב יהודה, שאמר משמו של שמואל: הלכה כרשב''ג. כלומר, רק אם הקרע של עורות הבהמה עגול, רק אז נאסר העור של העכו''ם. 
שואל אותו אביי, תלמידו של רב יוסף: הלכה מכלל דפליגי? האם אתה רב יוסף אומר בשמם של חכמים אחרים כי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, משמע שתנא קמא במשנה חולק על רבן שמעון בן גמליאל?
החזיר לו רב יוסף תשובה בשאלה: מאי נפקא לך מינה? כלומר, מה זה משנה לך אם יש חולקים על רבן שמעון בן גמליאל, או שאף אחד לא חולק עליו, הרי גם אם אין חולקים עליו, הלכה היא כמותו!
על כך עונה לו אביי תלמידו, תשובה מעניינת: גמרא גמור זמורתא תהא. נצטט את רש''י כדי להבין את המשפט: 
בתמיהה, אביי תלמידו של רב יוסף, וקא אמר ליה: אתה מלמדנו לומר הלכה כמותו ותהא כ"זמר בעלמא", דאי אין חולקין הלכה למה לי:?
אביי תמה על רב יוסף רבו ואומר לו: אתה הרב שלנו ומלמד אותנו כי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, אבל אם אף אחד אינו חולק עליו, אמירה זו אינה אלא כמו ''זמר בעלמא'' - שיר אשר שרים וחוזרים עליו מספר פעמים. כלומר, אמירה ללא משמעות מיוחדת!
 

מהו המסר?

דו שיח בין התלמיד לרב מעניין במספר מישורים. דבר ראשון אנו רואים שהתלמיד ''אינו חוסך'' מילים מהרב, ואם יש משהו אשר מציק לרב, אומר לו אותו בפה מלא – דבר מעניין כשלעצמו.
דבר שני עלינו להבין את עומק המחלוקת בין אביי התלמיד לרב יוסף רבו. באמת מה סובר אביי? מדוע יש לומר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, כאשר לכאורה, אף אחד לא חולק עליו? ננסה לתת מספר הסברים:
1. יש המפרשים כי אביי באמת חושב שתנא קמא חולק על רבן שמעון בן גמליאל, וסובר כי קרע בעור הבהמה, גם אם אינו עגול נאסר בהנאה. (ר''י מלוניל)
2. ניתן לומר כי יש המחלוקת בין רב יוסף לאביי הוא האם באמת יש לומר הלכה כמו רב מסוים, גם אם אין חולקים עליו. הסבר זה גם ניתן לחלקו לשני הסברי משנה:
a. ''לקבע'' הלכה גם לדורות, יש לומר בזמן נתון כי הלכה כמו רב מסוים, כדי שאם בעתיד יהיה מי שיחלוק על רב זה, כבר עכשיו אנו אומרים מראש כי הלכה כמותו ולא כמו החכמים אשר יחלקו עליו בעתיד.
b. לפעמים אנו אומרים גם דברים שאין להם צורך ממשי, רק כדי לחזק ולהבהיר חד משמעית, אי אנו מסכימים מאוד עם האמירה אשר נאמרה, הגם שאף אחד אינו חולק עליה.
לאור ההסבר האחרון ניתן לומר גם במישורים אחרים בחיינו: לא תמיד אנו אומרים דברים אשר ממש ממש נצרכים, ואי אפשר להסתדר בלעדיהם. לפעמים רוצים באמת להדגיש ולחזק דברים שנאמרו, מבקשים להבהיר שאמנם כך ולא אחרת, ולכן אומרים משפטים, הגם שלכאורה הינם מיותרים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]