גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ק', מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף כו ע"ב - דף כז ע"א
בענין מילת אברהם אבינו - אי קדמה למילת בני ביתו או לא
לגבי מצות מילה - אם כשרה על ידי נכרי, מצינו שלש דעות במכילתין (כו ע"ב - כז ע"א), ודעת רבי יהודה הנשיא היא שהיא פסולה בכל ענין, וכדתניא בברייתא (שם): "רבי יהודה הנשיא אומר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה, ת"ל (בראשית יז, ט) 'ואתה את בריתי תשמור [אתה וזרעך אחריך]'", ודרשינן: 'וזרעך אחריך' - ולא עכו"ם (עי' רש"י ד"ה ואתה את בריתי). בהמשך איתא דרשה נוספת כמקור לכך: "איתמר, מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה, דרו בר פפא משמיה דרב אמר 'ואתה את בריתי תשמור', ורבי יוחנן (שם, יג) 'המול ימול'", וברש"י: "קרי ביה הַמָל יָמוּל – מי שהוא מהול ימול אחרים".
לאור שיטה זו, שמילת עכו"ם פסולה, כי רק "מי שהוא מהול ימול אחרים", מצינו נידון אודות המילה שמל אברהם אבינו ע"ה את ישמעאל בנו ואנשי ביתו, ונביא תחלה דברי ה'אור החיים' הק' על הפסוק (בראשית יז, כג): "ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו אלקים", ודקדק: "צריך לנו לדעת למה הוצרך לומר 'כאשר דבר אתו אלקים', רואה אני כי כן עשה" (-כפי שמפורש בפסוק), וכתב ליישב בכמה אופנים, ובאופן האחרון כתב: "עוד יכוין לומר על דרך אומרם ז"ל 'המל ימול' - שצריך המל שיהיה הוא עצמו נימול, וזה הוא שאמר 'כאשר דבר אתו', פירוש, שקדם הוא ומל עצמו תחילה ואחרי כן מל האחרים...".
כן יש להביא מה שכתוב ב'פירוש הרא"ש' על התורה (שם, יג): "המול ימול יליד ביתך", וז"ל: "הרבה ולדות מל אברהם קודם שימול את עצמו, והיו כולם מתים עד שנתן לו עצה ממרא, והרגיש מתוך מצות הקב"ה ומלשונו שאמר 'המול ימול יליד ביתך', פירוש, 'המול ימול' - כשהיה נימול יכול למול את אחרים, אבל קודם שהיה נימול אינו רשאי למולם, ומתוך כך ניחא הקושיא שמקשין, וכי איש כמו אברהם אבינו היה שואל עצה אם יעשה מצות הבורא אם לאו. ולמאי שפירשנו ניחא" (עי' 'דעת זקנים' עה"ת שם יח, א).
מאידך, מצינו בראשונים שאברהם אבינו מל את ישמעאל בנו וילידי ביתו ומקנת כספו תחילה, ואחרי כן מל את עצמו, וכמו שכתב הרמב"ן על הפסוק (שם יז, כו): "בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו", וז"ל: "... ישמעאל בנו נימול מתחלה וכל בני ביתו, כי כן כתוב 'ויקח אברהם את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו', ואחרי כן 'ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו', והטעם, כי אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם ואחר כך מל את עצמו, שאילו הקדים מילתו היה חולה או מסוכן בה מפני זקנתו, ולא היה יכול להשתדל במילתם", [וכ"כ גם ה'אבן עזרא', הרד"ק ורבינו בחיי בפסוק זה, יעו"ש בדבריהם]. ולדברי הראשונים אלו צריך ליישב, הא צריך המל שיהיה הוא עצמו נימול.
והנה, כתב רבינו ה'חתם סופר' בתשובותיו (יו"ד סי' ש) לבאר הפסוק בסו"פ לך לך, שנכפל שוב (שם יז, כז): "וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמולו אתו", וצריך ביאור מדוע נכפלו הדברים שוב, ובתחילת דבריו הביא דברי רמב"ן, ועל כך כתב: "...אבל למאן דאמר 'המל ימול', יקשה איך מל אברהם אבינו ע"ה ילידי ביתו טרם מילת עצמו, וצ"ל כיון דקיי"ל ישראל בעל ברית אפילו הוא ערל מיקרי מל [כמו שמפורש בסוגיין בישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלו אותו, נחשב כנימול – ומילתו כשרה, כ"דתנן קונם שאני נהנה מן הערלים, מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים, אלמא אע"ג דמהילי כמאן דלא מהילי דמו"], ואברהם מכיון שקיבל על עצמו למול ונכנס לברית, הוי ליה כמל ויכול למול כולם. אך כל זה אם סופו למול עצמו, אבל אם ח"ו ינזור אחור ולא ימול עצמו ויבטל קבלת בריתו למפרע, הרי גם כל הנימולים על ידו - ערלים. נמצא אע"פ שהם נימולים קודם לו, מכל מקום היה מילתם תלוי' עד שימול הוא עצמו, ואז כל בני נכר נימולו אתו, ע"י מילת עצמו נעשו הם נימולים..." (וכ"כ בחת"ס פר' לך בפסוק הנזכר שנת תצד"ק, וכעי"ז ב'תורת משה' שם).
אמנם, עדיין דברי הרמב"ן מוקשים לפי שיטה זו, שהרי בדבריו נראה שהיה כמסתפק מי מל את אנשי ביתו, וכלשונו: "כי אברהם נזדרז במצות המילה שלהם תחילה ומל אותם הוא בעצמו, או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם ואח"כ מל את עצמו", והתינח לפי צד זה, שמל אותם הוא בעצמו, אתי שפיר, כי אברהם אבינו גם קודם מילתו היה נחשב כנימול כלפי דין זה, אכן, לפי מה שכתב: 'שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם', ומוהלים הללו לכאורה היו גוים, וגם כשהמה נימולים נחשבים כערלים, אם כן היאך היו כשרים למול. ושמא, ספק זה של הרמב"ן אכן תלוי במחלוקת הגמרא בסוגיין, אי מילת עכו"ם כשרה, ומה שכתב בתחילה שמל אותם הוא בעצמו, אתיא כמ"ד שמילת עכו"ם פסולה, ואברהם אבינו גם קודם מילתו – מאז שקיבל על עצמו לקיים מצות מילה היה נחשב כנמול, ואילו מה שכתב 'או שזימן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם', אתיא כמ"ד שמילת עכו"ם כשרה, ולכן היו כשרים למול.
ולעומתו שיטת האוה"ח הק' שאברהם אבינו לא היה נחשב כמהול קודם מילתו, ולא היה דומה כישראל שמתו אחיו מחמת מילה, י"ל דס"ל שרק מאז שנכנס אברהם אבינו בברית זה, נמשכים זרעו אחריו תחת בריתו של אברהם אבינו - גם כשהם ערלים, ונתקדשו המה בקדושתו, ואילו מקודם שנכנס אברהם אבינו בפועל בברית זה, בקבלה בלבד לקיים מצוה זו – עדיין לא היה נחשב כמהול, ועל כן ס"ל שהוצרך למול את עצמו תחילה קודם מילת אנשי ביתו.
