יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ
עבודה זרה כט ע"ב
"שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים? אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה. אמר לו: והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה, אמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה, ולא הודו לו, אבל אמרו: אין נהנין ולא מועלין! אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים. אמר לו: אם כן, למה לא אסרוה בהנאה? השיאו לדבר אחר, אמר לו: ישמעאל, היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך? אמר לו: כי טובים דודיך. אמר לו: אין הדבר כן, שהרי חבירו מלמד עליו: לריח שמניך טובים".
פירש רש"י:
"השיאו לדבר אחר - לא רצה לגלות דבר הברור כדמפרש בגמרא טעמא.
(שיר השירים א, ב) כי טובים דֹּדֶיךָ - לשון זכר.
או דּוֹדַיִךְ - לשון נקבה והכי קאמרה כנסת ישראל ישקני הקדוש ברוך הוא מנשיקות פיהו כי כך אמר לי טובים דודיך מיין.
חבירו מלמד עליו - שהוא לשון זכר וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה (שיר השירים א, ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים וגו' עלמות אהבוך לא שייך למימר לנקבה".
לפירושו קשה:
א. היתכן שרבי ישמעאל שהיה מגדולי התנאים לא ידע לקרא נכונה מקרא מפורש ומפורסם?
ב. אם אין ידוע שהקריאה היא דֹּדֶיךָ ולא דּוֹדַיִךְ, מנין הודאות שקוריאת שְׁמָנֶיךָ היא הנכונה ולא שְׁמָנַיִךְ?
ג. מה הראיה ממילת שְׁמָנֶיךָ? הרי יתכן שיהיה דּוֹדַיִךְ לשון נקבה דהכי קאמרה כנסת ישראל וכו', ובפסוק הבא חזרה כנסת ישראל וקאמרה ליה להקדוש ברוך הוא לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים, ככל שיר השירים שדו שיח הוא!
ד. בשאלה: "היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך", אם כל החילוק הוא בניקוד בלבד כמסורת קריאת המשנה שבעל פה, מדוע הזכיר רבי יהושע את המילה מיין בהצעה הראשונה אך לא הזכירה באפשרות השניה?
ה. למה השיאו דוקא למקרא זה?
אלא שכך שאל רבי יהושע את רבי ישמעאל, מדוע מתעקש הנך ומפציר ושואל לטעם הלכה זו, המשום שעריבים עליך דברי תורת הקב"ה דודך? אם כך הוא, כך אתה קורא: כי טובים דּוֹדָיִךְ, בלשון הפסק, ותוספת המילה מִיָּיִן אינה מעיקר הענין.
ענהו רבי ישמעאל, אכן כך הוא, משתוקק אני להבנת דברי תורה כאהבת דודים.
ענהו רבי יהושע, לא כך פירוש מקרא זה. הרי בפסוק לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים המילה טובים מתארת גם את הריח וגם את השמן שהרי שניהם הוזכרו יחד לפניה. מכאן שכך גם פירוש תפקיד המשקה שהוזכר ראשונה: כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, אין דודיך טובים אלא רק משום היין. כי יין בגימטריה סוד, וכשם שאין היין משתבח אלא בשמירתו על שמריו שנים רבות, כך אין דברי תורה בשלים עד שישתמר סודם כמספר השנים הנצרך. מעתה גם ראש הפסוק: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, משמעו כלשון (משלי כד, כו) שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים, וכפירוש תוספות במסכת גיטין דף ט ע"א: "כשאדם אומר דברים נכוחים אותם שסביבותיו משיקין שפתותיהם זו לזו ששותקין ואין יודעים מה להשיב". "ישמעאל אחי, חשוק שפתותיך זו בזו ואל תבהל להשיב" (לקמן דף לה ע"א).
