פירותיו של האדם / רפי זברגר

עבודה זרה ל ע"ב - לא ע''א

הקדמה

בסוף דף ל' פירט רבי יוחנן בשמו של רבי יהודה בן בתירא דיניהם של שלושה סוגי יינות, בהקשר ליין נסך: 
1) יין נסך - אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית. 
2) סתם יינם - אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית.
3) המפקיד יינו אצל עובד כוכבים - אסור בשתיה ומותר בהנאה.
יין נסך התנסך ממש לעבודה זרה, ולכן נאסר בהנאה (ובוודאי אסור בשתייה), ואף מטמא בטומאה ''חמורה'' (גם מטמא במשא וגם מטמא באוהל), כבר בשיעור קטן של כזית.
''יין רגיל'' של גוי נקרא ''סתם יינם'' וגם עליו גזרו חכמים. רמת האיסור נמוכה יותר מיין נסך, בכך שהוא מטמא רק משקים, ושיעור הטומאה גדול יותר – רביעית (לעומת יי נסך מטמא כבר בכזית).
הדין השלישי עוסק באדם שהפקיד אוכל לשמירה אצל עכו''ם, ואנו חוששים שהוא החליפם באוכל ושתיה משלו, לכן, גם אסרו לאכול ולשתות אותו, אך בהנאה לא גזרו ומותר בהנאה.
 

הנושא

שאלה הגמרא על הדין השלישי מתוך משנה במסכת דמאי (ג', ד'): 
המפקיד פירותיו אצל עובד כוכבים הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים לשביעית ולמעשר.
לגבי דיני שביעית, אנו חוששים שהגוי שהפקידו אצלו פירות החליף עם פירות אחרים, ולכן נוהגים בהם דין שביעית וחייבים במעשר. אם כן, שואלת הגמרא, מדוע אצלנו אין אנו חוששים שהגוי החליף את היין שהופקד אצלו ביין נסך, ולכן יש לאוסרו גם בהנאה!
עונה הגמרא: כגון שייחד לו קרן זוית. הגוי ייחד לישראל מקום, לשים את פירותיו שם. נתן לו את המפתח של המקום, כך שהגוי לא יכול היה להגיע לשם. 
אם כך מקשה מיד הגמרא: אי הכי בשתיה נמי לישתרי. אם אין אפשרות גישה לאותו מקום, אין סיבה לאסור על השתייה. 
ובאמת מביאה הגמרא הוכחה שאפשר גם לשתות יין שהופקד אצל גוי:
דהא רבי יוחנן אקלע לפרוד (שם של מקום), אמר: כלום יש משנת בר קפרא? תנא ליה ר' תנחום דמן פרוד: המפקיד יינו אצל עובד כוכבים מותר בשתיה.
רבי יוחנן ניקלע למקום מגוריו של בר קפרא לאחר מותו של בר קפרא (שם המקום: פַרְוָד), ושאל האם יש אדם המכיר דינים מתוך משנתו של בר קפרא (אוסף של הלכות בר קפרא, שהיה תלמידו של רבי יהודה הנשיא)?
ענה לו ר תנחום שהיה בן המקום, וציטט את הדין הבא: המפקיד יין אצל עכו''ם מותר לשתותו. 
דין זה סותר לכאורה את הדין השלישי המתואר בהקדמה. 
"התלהב" רבי יוחנן מכך, שתלמיד שלו זכר וידע הלכות של רבו, וקרא על משנת בר קפרא פסוק מספר קהלת (י''א, ג'): ... וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן - מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ, שָׁם יְהוּא.
כוונת הפסוק לפי מסקנת הגמרא: שם יהו פירותיו. 
כדי למצוא את "פירותיו של אדם" לאחר לכתו מן העולם הזה, ישאל את תלמידיו בעיר בה חי, הלכות שלמדו מרבם. 
ללימוד תשובת הגמרא לשאלה זו, ניתן לעיין בהמשך הגמרא!
 

מהו המסר?

למדנו מדברי רבי יוחנן כי פירותיו של האדם הם בדמות תורתו המושמעת ונפוצה בפי תלמידיו בני עירו.
''משפט חזק'' מלמד אותנו פרק חשוב מאוד ב"הלכות השקעה''. היכן כדאי להשקיע בחיים? איפה כדאי לשים מאמץ במשך כל חיינו?
ברור לחלוטין שעוד מוצר שקונים, עד רכב שרוכשים, עוד נכס הרשום על שמנו – כל זה יורד לטמיון עם לכתו של האדם מן העולם הזה. יש להשקיע בלימוד והקניית ערכים, דעות וחינוך בתלמידים, ילדים וכדו'. זוהי ''השקעה ארוכת טווח'' אשר נשארת לתקופה ארוכה (שכן התלמידים מעבירים את התורה לתלמידיהם וכן הלאה).
כך צריך לחנך את ילדינו. ללמוד לעשות את העיקר, ולהתייחס ללימוד והקניית ידע, מידות וערכים, כך שזה יהיה ''הניגון העיקרי'' בחייהם, וכך יוכלו לקצור את הפירות בעתיד.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]