הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"חד אמר..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה לג ע"ב

קינסא - פליגי בה רב אחא ורבינא,
חד אסר, וחד שרי.
והלכתא כמאן דאסר.

תוספות מסכת עבודה זרה דף לג עמוד ב

והלכתא כמאן דאסר - בכל התורה כולה אמר רבינא לקולא ורב אחא לחומרא והלכתא כרבינא לקולא כדאמרינן פרק (כל הבשר) [גיד הנשה] (חולין דף צג:) ולכך הוצרך לפסוק כאן כמאן דאסר.

1.
תוס' מסביר שתמיד במחלוקת בין רבינא ורב אחא בסגנון של "חד... וחד...", רבינא הוא המיקל ורב אחא הוא המחמיר,

1.1
ותמיד ההלכה כרבינא לקולא [כשחולק על רב אחא המחמיר.

1.1.1
השאלה היא האם ההכרעה כרבינא היא בגלל שבספק יש להקל, או בגלל שהלכה כרבינא כנגד רב אחא.

2.
אומר תוס', שבסוגייתנו, הפסק צריך היה להיות לקולא כשיטה של "וחד שרי" [שיטת רבינא], אבל הגמרא מכריעה ההיפך – לאיסור, ולכן היתה חייבת לכתוב את הכרעתה בפירוש.

3.
יוצא אפוא, שכאשר הגמרא מכריעה את ההלכה באופן ממוקד וספציפי סימן שכנראה יש כלל כללי בהלכה שעל פיו היה לנו לפסוק ההיפך.

4.
אולם בסוגייתנו מתעורר קושי גדול, לענ"ד. הרי לפי תוס' ברור שמאן דאמר לקולא ["וחד שרי"] זהו רבינא, אם כן, למה בהצגת המחלוקת הגמרא השתמשה בלשון הסתמית "חד אמר... וחד אמר...", ומדוע לא זיהתה באופן ברור את בעלי המחלוקת.

5.
הרב מרגליות טוען בספרו שכנראה תמיד בסוגיה שמובאת בה מחלוקת בנוסח של "חד אמר..." הרי שהחכם שכתוב ראשון הוא זה שאמר את הדעה שכתובה ראשונה, וזה מתאים כאן לדברי התוס', שרבינא מיקל והוא מופיע שני לרב אחא, וגם הדין לקולא - "שרי" – מופיע אחרי הדין לחומרא – "אסר".

5.1
אולם על הרב מרגליות קשה: מדוע הגמרא לא הצמידה את שמות החכמים לדין המתאים?

6.
אולי אפשר לומר: כאשר המחלוקת בין החכמים לא היתה "חזיתית", "פנים מול פנים", הגמרא משתמשת בניסוח "חד אמר...". אמנם, פעמים רבות הגמרא מחפשת הוכחות כדי להכריע מיהו החכם [מבין אלה המוזכרים תמיד בתחילת המובאה/הציטוט].

7.
ואולי אפשר להוסיף ["חידוש"], שהביטוי "חד אמר... וחד אמר..." בא ללמדנו, שגם אם נפסוק כמיקל [כרבינא], בכל זאת יש מקום גם לפסוק כצד השני במקרים מסויימים [כראות עיני הדיין, למשל, לגדור פירצה].