הקשר בין העין והלב / רפי זברגר

עבודה זרה כח ע"ב

הקדמה

נזכיר שוב כי המשנה בדף כ''ז פסקה שמותר להתרפאות מרופא עכו''ם ''ריפוי ממון'' אך אסור להתרפאות ממנו ולא ''ריפוי נפשות''. הגמרא מיד בתחילתה מנסה להבהיר מושגים אלו, לאחר מספר ניסיונות קובעת הגמרא כי רפוי ממון הוא ריפוי בהמתו, וריפוי נפשות הוא ריפוי גופו. בהמשך הגמרא יש דיונים ומעשיות העוסקות ברפואה, היום נעסוק במחלות עיניים ורפואתם. 
 

הנושא

מר זוטרא בנו של טוביה אמר בשם רב: עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת. מותר לכתחילה לטפל בעין ''חולה'' ונפוחה בשבת. 
סבור מיניה, הני מילי הוא דשחקי סמנין מאתמול, אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים לא.
מכוח דין זה של רב חשבו כי מותר לטפל בעין, רק כאשר ''שחקו'' את הסממנין (רקחו את התרופה) לפני שבת, אבל אין היתר לשחוק סממנים בשבת עצמה, וכמו כן, אין היתר לצאת ברשות הרבים בשבת. סברתם כי מחלת עיניים אינה מהווה סכנת חיים. 
לעומתו, רבי יעקב מתיר לשחוק סממנים בשבת וגם לצאת ברשות הרבים, כנראה הוא סובר שמחלת עיניים מסכנת חיים. 
רב יהודה התיר לשים משחה על העין בשבת, ככל הנראה גם הוא סובר כי מחלות עיניים מהווה סכנה לחיי אדם. 
אמר להו רב שמואל בר יהודה: מאן ציית ליהודה - מחיל שבי? רב שמואל אמר כי כל המציית לפסיקתו של רב יהודה אינו אלא מחלל שבת! בהמשך, חלה רב שמואל בעצמו בעיניו, ושלח לרב יהודה שאלה, האם מותר או אסור לו להשתמש בתרופות בשבת?
ענה לו רב יהודה תשובה מעניינת: לכולי עלמא שרי, לדידך אסיר. לכולם מותר, אבל לך אסור. ההסבר לכך פשוט: רב שמואל ערער על פסיקתו של רב יהודה, ואף הצהיר ''הצהרה חמורה'' כי כל הפוסק כרב יהודה הרי הוא "מחלל שבת", לכן הוא אינו יכול להתיר לעצמו את מה שאסר על עצמו ועל אחרים. 
רב יהודה מוסיף ומחזק את דעתו: וכי מדידי הוא, דמר שמואל היא? האם אמרתי זאת מעצמי? לא ולא, מקור הדין הוא מר שמואל,
כמסופר בסיפור הבא: ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא לה עינא בשבתא, צווחא וליכא דאשגח בה! פקעא עינא.
למחר נפק מר שמואל ודרש: עין שמרדה - מותר לכוחלה בשבת. עין השפחה בביתו של מר שמואל התנפחה מאוד בשבת.
צעקה השפחה וצווחה, ואף אחד לא שם ליבו עליה, עד אשר... יצאה העין ממקומה. למחרת פסק מר שמואל כמו הדין של מר זוטרא, כפי שלמדנו לעיל: עין שמרדה (התנפחה קשות) מותר למרוח עליה משחה. 
רב יהודה גם מסביר את טעם הדין: דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו. ראיית העין תלויה ב... שרירי הלב! 
 

מהו המסר?

למדנו את הסברו של רב יהודה על הקשר בין העין ללב. לפי רש''י יש קשר פיזי בין הראיה לבין שרירי הלב, כנראה במובן שהקריטיות של העין לגופו של האדם, דומה לקריטיות של הלב לגוף האדם.
התוספות על המקום מסביר בצורה שונה את הקשר, וזהו לשונו: "ראיית העין תלוי בהבנת הלב". כלומר, מדובר במשהו פנימי, רוחני שמקשר בין הלב ועין.
בפרשת שמע אנו קוראים: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ובגמרא אנו אומרים: העין רואה והלב חומד.
השאלה היא מה גורר את מה? האם העיניים את הלב או להיפך. הצד הראשון הוא פשוט וברור. העין רואה ומשפיעה ישירות על המחשבות והלב. אם רואים דברים טובים, הרי המחשבות טובות וכן להיפך.
אך יש גם כיוון אחר, שעליו רומזת התורה בקריאת שמע: אם מחשבות ליבו של אדם נקיות וטהורות, אזי גם העיניים רואות את הדברים הטובים והיפים. כלומר יש פה קשר דו כיווני מאוד מעניין.
כל זה חשוב מאוד בעניין החינוכי. אנו צריכים לדאוג לעיניים, למראות טובים, למעשים טובים כדי שעיניהם של ילדינו יתרגלו לדברים טובים וחיוביים. אך לא פחות חשוב מכך, לחנך ולעצב את ליבו של הילד. שמעייניו, מחשבותיו, רצונותיו ושאיפותיו תהיינה חיוביות וצועדות לכיוונים טובים. להקנות לילד סביבה מקדמת, חברים מפרגנים, מורים מקדמים וכל זאת, כדי ''לעצב את הלב'' לכיוון ורצונות חיוביים וטובים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]