הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אמר רב... משום רב..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה לא ע"א

א"ר אסי א"ר יוחנן משום ר' יהודה בן בתירא, 
שלשה יינות הן: 
יין נסך - אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית,
סתם יינם - אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית, 
המפקיד יינו אצל עובד כוכבים - אסור בשתיה ומותר בהנאה. 

1.
"סדר הדורות" כותב שהיו שני "רבי יהודה בן בתירא". הראשון – בימי הלל, והשני – בזמן רבי אליעזר ורבי יהושע שלאחר החורבן.

2.
בכל מקרה, רבי יוחנן ודאי לא שמע ממנו את הדין באופן אישי וישיר, שהרי רבי יוחנן חי כמה דורות אחרי רבי יהודה בן בתירא [ראה גם במהדורת "שוטנשטיין" הערה 37], אלא הוא אמר רק "משום רבי יהודה בן בתירא".

2.1
משמעות הביטוי "משום", שקיבל ממנו במסורת או באופן אישי מרב לתלמיד או על ידי גורם שלישי. בכל אופן קשה מאד, שהרי לא יתכן שעד רבי יוחנן לא הועבר דין זה של רבי יהודה בן בתירא.
השאלה עומדת לכל המקרים בהם נאמר הביטוי "אמר רב... משום רב...".

2.2
ונראה לי לומר ["חידוש"], שמשמעות הביטוי הוא שרבי יוחנן פסק כדעתו של רבי יהודה בן בתירא.

3.
הגמרא מקשה:

והתנן: המפקיד פירותיו אצל עובד כוכבים - הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים לשביעית ולמעשר!

הגמרא מקשה ממשנה שמשמע שכן חוששים שהגוי החליף את של הישראל בשל הגוי, ולכן יש לחשוש ולאסרו גם בהנאה כדין "סתם יינם".

4.
וקשה מאד: הרי רבי יוחנן אמר את דברו בשם רבי יהודה בן בתירא שהיה תנא, אם כן, כיצד מקשים עליו מהמשנה. היה עדיף ניסוח של "ורמינהו" [כסתירה בין תנאים] במקום "והתנן".
וגם פשוט לומר שיש כאן מחלוקת תנאים.

5.
ונראה לי לומר ["חידוש"]: בסוגיה שלנו מי שאומר את הדין זה רבי יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא. והמשנה במסכת דמאי מובאת כאן באופן של "סתם משנה" [שהרי שם במשנה רבי שמעון חולק, אבל הוא לא חולק על עיקר הדין שחוששים שהעובד כוכבים החליף את פירותיו שלו עם פירותיו של היהודי]. וידוע הכלל שקבע רבי יוחנן ש"הלכה כסתם משנה", וממילא יוצא, שהגמרא מקשה למעשה מרבי יוחנן על רבי יוחנן, שזוהי קושיה "חזקה".

5.1
וכל הנ"ל נכון רק אם נסביר שהקושיה היא על רבי יוחנן. ומכאן יסוד חשוב נוסף: כאשר רבי יוחנן אמר "משום" רבי יהודה בן בתירא, הכוונה היא שהוא עצמו גם מסכים לדין זה ופוסק כך, ולכן מקשים עליו.