הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ולא פליגי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה לא ע"א

אמר רבי אלעזר: הכל משתמר בחותם אחד, חוץ מן היין שאין משתמר בחותם אחד;
ור' יוחנן אמר: אפי' יין משתמר בחותם אחד.
ולא פליגי: הא כר"א, הא כרבנן.
איכא דאמרי,
א"ר אלעזר: הכל משתמר בחותם בתוך חותם, חוץ מן היין שאין משתמר בחותם בתוך חותם;
ורבי יוחנן אמר: אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם.
ותרוייהו כרבנן,
מר סבר: כי פליגי רבנן עליה דר"א - בחותם אחד, אבל בחותם בתוך חותם שרו;
ומר סבר: אפילו חותם בתוך חותם אסרי.

1.
הגמרא מציינת מחלוקת בין רבי אלעזר ורבי יוחנן

2.
אם יהודי מסר מאכל לגוי והיה סגור בחותם אחד – מותר יהיה לאכלו ואין חשש שהגוי זייף את החותם והחליף את המאכל של היהודי במאכל שאסור באכילה.

2.1
אבל לפי רבי אלעזר אין שמירה זו אינה מספקת, ואילו רבי יוחנן סובר שגם ביין מספיק שמירה של חותם אחד.

3.
וקובעת הגמרא שאין כאן מחלוקת [="ולא פליגי"], אלא שרבי אלעזר סובר כדעת רבנן שאין סומכים ביין על חותם אחד ורבי יוחנן סובר כרבי אליעזר שאין חוששין כלל לזיוף, ואפילו יין נשמר בחותם אחד.

4.
מדוע הגמרא אומרת "ולא פליגי" – שאינם חולקים, הרי בודאי שהם חולקים!

5.
הליכות עולם שער שני פרק ב:

נ. פעמים יש אמוראים חולקים ואומר הגמרא שאינם חולקים אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כלומר דכל חד וחד מודה לחבריה, בפ"ק דמציעא קטנה אין לה חצר ואין לה ארבע אמות ור' יוחנן אמר יש לה חצר ויש לה ארבע אמות ואע"ג דמשמע דפליגי קאמר התם דחד מיירי בגיטין וחד מיירי במציאה ולא פליגי כלומר מר מודה ליה בגיטין ומר מודה ליה במציאה, וכהאי גוונא איכא טובא,
וכל היכא דאפשר לומר כן ושלא לעשות פלוגתא בין החכמים שפיר דמי:

ה"הליכות עולם" מסביר את הביטוי "ולא פליגי" כפשוטו, שהאמוראים אינם חולקים זה על זה בדין, אלא שכל אחד מהם מדבר במקרה אחר.

6.
אבל בסוגייתנו אין זו המשמעות, שהרי הם כן חולקים, כלעיל בסעיף 4

7.
תוספות מסכת עבודה זרה דף לא עמוד א:

ולא פליגי הא ר"א והא רבנן - פירוש לא פליגי אליבא דחד תנא אלא מר סבר כר"א ומר סבר כרבנן
א"נ לא פליגי וכולהו כר"א קיימי דפסק רב כוותיה
אלא מר מפרש מילתיה דר"א
ומר מפרש מילתייהו דרבנן
וא"ת ורבי אלעזר היכי קאי כר"א הא ר"א גופיה קאמר בפ"ק דנדה דף ח.) דאין הלכה כר"א בכולהו סידרי אלא בארבע
וי"ל דשאני הכא דקאי ר"מ כוותיה לקמן פרק ר' ישמעאל (דף סא.) בברייתא דאמר הלוקח בית וכו' וכה"ג משני תלמודא התם בפ"ק דנדה (שם:).

משמע בתוס' [כפי הבנת הפרשנים בתוס']:

7.1
הסבר א: הם אמנם חולקים כיצד יש לפסוק. רבי אלעזר פסק כחכמים ורבי יוחנן כרבי אליעזר [וגם כרב שפסק לעיל כרבי אליעזר]. ומה שהגמרא אומרת "ולא פליגי" – הכוונה אינם חולקים בהסבר אליבא דדעה מסויימת.

7.2
הסבר ב בתוס': שניהם אינם חלוקים - "ולא פליגי" כפשוטו - כאמור לעיל בסעיף 5, אלא הם מסכימים להכרעת ההלכה בקטע הקודם בגמרא - כרב שפסק כרבי אליעזר, אלא שכל אחד מהם מסביר עכשיו את הדינים היוצאים ממחלוקת רבי אליעזר וחכמים.
רבי אלעזר מסביר מה יוצא מהדין של חכמים,
ורבי יוחנן מסביר מה נובע מדינו של רבי אליעזר.