טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אמר רב אשי: שפר נונא שרי קדש נונא אסיר – אספירנה פסוסה
"אמר אביי: האי חמרא דימא שרי, תורא דימא אסיר, וסימניך: טמא טהור, טהור טמא. אמר רב אשי: שפר נונא שרי, קדש נונא אסיר, וסימניך: קדש לה'. איכא דאמרי: קבר נונא אסור, וסימניך: קברי עובדי כוכבים" (עבודה זרה, לט ע"א).
פירוש: אָמַר אַבַּיֵי: הַאי חֲמָרָא דְּיַמָּא [זה הקרוי חמור הים] שָׁרֵי [מותר], תּוֹרָא דְּיַמָּא [זה הקרוי שור הים] אֲסִיר [אסור], וְסִימָנֵיךְ [וסימנך] לזכור: טָמֵא טָהוֹר, טָהוֹר טָמֵא, שהרי חמור שהוא טמא ביבשה טהור בים, והפכו של דבר בשור. אָמַר רַב אַשִׁי: הדג הקרוי שְׁפַר נוּנָא שָׁרֵי [מותר], קְדַשׁ נוּנָא אֲסִיר [אסור], וְסִימָנֵיךְ [וסימנך]: "קדֶשׁ לַה'" (שמות טז, כג), ש"קדש" אסור כדבר של קודש. אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאומרים]: הדג הקרוי קְבַר נוּנָא הוא אָסוּר, וְסִימָנֵיךְ [וסימנך]: "קבר" טמא כקִבְרֵי גוֹיִם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אספירנה פסוסה שם באנגלית: Yellow Barracuda שם מדעי: Sphyraena viridensis
שם נרדף במקורות: שפרנונא, אספרון
נושא מרכזי: לזיהוי השפרנונא
באזכור הראשון של הדג "שפר נונא" בסוגייתנו, על פי הגרסה שלפנינו, הוא נכתב בשתי מילים נפרדות אך בנוסחאות אחרות נכתב כמילה אחת "שפרנונא". כך אנו מוצאים גם בהמשך הסוגיה: "רב אשי איקלע לההוא אתרא, אייתו לקמיה נונא דהוי דמי לשפרנונא, חפייה במשיכלי חיורי, חזא ביה קלפי ושרייה"(1). גם הערוך (ערך "שפר") גורס "שפרנונא" ומסתפק בזיהוי כללי ביותר שמדובר בשם דג. רבי בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך" (ערך "אספרון") זיהה את שפרנונא כדג הנקרא "אספרון" המוזכר במדרש בראשית רבה (וילנא, בראשית, ז ד'): "א"ר יונה: יכול אני מקיים לה משום מנהיג, מביא שני דגים חד מיירן (נ"א מוורון) וחד אספרון וקשרן בגמי וממשיכו בנהר או בים, ואסור לעשות כן משום כלאים וכו'". הערוך (ערך "אספרון") כתב: "בבראשית רבה פרשה ז' ישרצו המים מביא שני דגים אחד אספרון ואחד מורון פירוש לבן בלשון יון אספרון, מורון בלשון יון חשוך וכו'". הכוונה אולי לדג בצבע בהיר ודג כהה. בהעדר פרטים אחרים ניתן לשער שזהוי "אספרון" עם "שפרנונא" מבוסס על הדמיון האטימולוגי(2). בכתב העת "ביכורי העיתים – מינחת ביכורים" (כרך 7, ערך "אספרון") דוחה הכותב את זיהוי בעל "מוסף הערוך" וטוען ש"אספרון" איננו שם דג אלא צבע לבן בלבד כדעת הערוך. לדעתו מקור המילה "אספרון" היא במילה aspero בפרסית שפירושה צבע לבן או לפעמים צבע הנוטה מעט לצהוב (בלשונו "ירוק") וממנה נגזר השם Saffran של הכרכום.
ח. י. קאהוט (ערך "איספרון") מפנה למקורות מקבילים מהם משתמע שאספרון ומורון הם מיני דגים כאשר האחד בהיר והשני כהה. בירושלמי (וילנא, כלאים, פ"א הל' ו') מובא דיון לגבי אפשרות כלאים בבעלי חיים מימיים: "א"ר אחא בשם ריש לקיש כל שכתוב בו למיניהו כלאים נוהג בו. התיב כהנא: הרי חיית הים הרי כתיב בהן למיניהן מעתה כלאים נוהג בהן? א"ר יוסי בי רבי בון הכא פרס כהנא מצודתיה על ריש לקיש וצדייה. אמר רבי יונה: יכול אנא פתר לה משום מנהיג. מייתי חוט וקטר באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין"(3). מפרש "פני משה":
"א"ר יונה יכול אנא פתר לה משום מנהיג. כלומר יכולני לפרש זה ע"י מנהיג אותם ושפיר משכחת לה נמי כלאים דהרבעה, דמייתי חוט וקטר באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא והן שמות מיני דגים שבים, ודוגמא לזה מצינו בפרק אלו מציאות בסוף הלכה א': מחרוזות של דגים ובתוך ירק אחד או לכיס אחד חייב להכריז דהוי סימן וכשקושר החוט באזניהם ומנהיגן ואינון שייפין זה עם זה ומזרעין והרי כלאים דהרבעה ע"י כלאים דהנהגה וחייב הוא על שניהן".
לדעת קאהוט מקור המילה "לכיס" הוא במילה היוונית λυγαιος שמשמעותה שחור. בבדיקה שערכתי מצאתי שפירוש מילה זו הוא "כהה" או "קודר". הוא מפנה למדרש בראשית רבה (שם) וגורס: "מביא שני דגים אחד חיור ואחד לכיס". ההקבלה בין המקורות רומזת על האפשרות ש"אספרון" הוא דג בעל גוון בהיר ("ירוק" הוא צהוב) ו"מיירן" בעל גוון כהה או אפילו שחור. מדברי הירושלמי (וילנא, בבא מציעא, פ"ב הל' א') ניתן להסיק שמדובר בדגים שאינם מצויים ולכן נוכחותם במחרוזת דגים מהווה סימן: "מחרוזות של דגים ובתוכן ירק אחד או לכיס אחד חייב להכריז". מפרש "פני משה": "ובתוכן ירק אחד או לכיס אחד - שמות מיני דגים שבים הם. ובפ"ק דכלאים הלכה ו' גבי מרביע מיני חיות שבים קאמר מייתי חוט וקשר באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין, והכא כיון שאינם מצוין הן וכשישנן בתוך מחרוזות של דגים אחרים כבר יכול ליתן בהם סימן וחייב להכריז".
זיהוי מובחן (ספציפי) יותר אנו מוצאים ב"מוסף הערוך" (ערך "אספרון"): "בלשון יוני ורומיי מין דג טמא צורתו כמין קורנס והוא מאכל עניים ובלשון גמרא נקרא שפר נונא. ומורן בלשון יוני ורומיי מין דג טמא ארוך ודק עולה על שולחן מלכים". קאהוט (ערך "איספרון") מבהיר למה הכוונה ודוחה את הזיהוי: "ר"ב כיון על ל"י ,σφυραινα Hammerfisch ועל muraena, flussaal μυραινα, ואין נ"ל שדג σφυραινα מין דג גדול מאוד מן התנינים ובולע אדם וחיה והיאך שייך לומר קושרין בגמי וכו'". התיאור של "מין דג טמא צורתו כמין קורנס" מכוון לכאורה באופן חד משמעי לאחד ממיני הפטישנים (Sphyrna) אולי המין פטישן כד-חרטום (תמונה 1) המזדמן גם לים התיכון. מקור שם הסוג הוא בהטייה של שם כלי העבודה פטיש, הדומה לצורת ראשו של הכריש. מכאן גם שם הסוג הלטיני Sphyrna שפירושו פטיש. קאהוט תירגם ל – Hammerfisch אך השם היווני שרשם σφυραινα מתורגם במרשתת (internet) לדג אספירנה (ברקודה) (תמונה 2) זיהוי שבו נעסוק להלן. הסתייגות קאהוט מזיהוי אספרון כפטישן מחזקת את ההשערה שאכן כך זיהה בעל "מוסף הערוך" שהרי כתב: "ואין נראה לי שדג σφυραινα מין דג גדול מאוד מן התנינים ובולע אדם וחיה והיאך שייך לומר קושרין בגמי וכו'"(4). במונח תנינים כוונתו כנראה לכרישים. הדג השני שזיהה בעל "מוסף הערוך" הוא המורן ולזיהוי זה הסכים קאהוט. גם כאן כוונתו ברורה למדי ותיאורו מתאים למין צלופח הנקרא מורנה (תמונה 3). אכן המורנה הוא "דג טמא ארוך ודק" וכפי שכתב קאהוט "והיו נשמרין בזמן קודם בביברים שבשרם מתוק לאכילה". באימפריה הרומית נחשבו מספר מיני מורנה למעדן (למשל(Muraena helena , וגודלו בבריכות ואקווריומים שיוחדו לצורך זה.
קאהוט הציע זיהוי חלופי ולדעתו מקור השם אספרון הוא ערבי והכוונה למין "דג מצורעת". הוא נימק את שם זה בכך שקשקשי הדג "אינם ניכרים לעינים" (על פי ניסוח זה מדובר בדג בעל קשקשים שאינם נראים בניגוד למורן החסר קשקשים) ולכן עורו נראה כצרעת(5). את המורן הוא זיהה כצלופח וכשיטת "מוסף הערוך". הוא מוסיף שמאחר ושני המיני הדגים דומים מאד משום שגם למורן "עור חלוק" הייתה סברה לחשוב שהם מין אחד לכן חידש רבי יונה (ירושלמי, שם) שהם כלאים זה בזה. המונח "עור חלוק" לא ברור לי וייתכן וכוונתו לדגים בעלי דגם צבעים מפוספס היוצר תחושה שהם מחולקים או אולי חלוק מובנו חלק..
לדעתו שני הדגים מוזכרים בסוגייתנו במעשים שארעו לרב אשי: "רב אשי איקלע לטמדוריא, אייתו לקמיה ההוא נונא דהוה דמי לצלופחא, נקטיה להדי יומא, חזא דהוה ביה צימחי ושרייה. רב אשי איקלע לההוא אתרא, אייתו לקמיה נונא דהוי דמי לשפרנונא, חפייה במשיכלי חיורי, חזא ביה קלפי ושרייה"(6). "צלופחא" הוא המורין ואילו השפרנונא הוא האספרון(7). קאהוט מסכם את הערך בכך שהשמות לכיס וירוקא בירושלמי מקבילים לשמות אספרון ומורין במדרש משום שלכיס ביוונית היא "צרעת כשלג" וירוקא הוא צבע צהוב וזה הגוון של המורון (muraena).
ממקורות רבים(8) מהעת העתיקה ניתן ללמוד שבחלק מערי יוון נקרא בשם sphyraina (= דג פטיש) סוג דג שונה לחלוטין הנקרא היום בעברית אספירנה (Sphyraena) או ברקודה. באתונה נקרא הדג kestra. פירוש המילה sphyra הוא פטיש ולכן לא ברור הקשר בינו לבין האספירנה. מחברים שונים מתארים את הדג כדמוי יתד או חנית כפי שאכן נראית הברקודה. ייתכן וגם יתד נקראת sphyra או אולי השם פטיש מציין את הכלי בעזרתו נועצים יתדות. כמה מקורות מציינים במפורש את הפרדוקס הקיים בכך שדג הנקרא בשם "פטיש" במקום אחד נקרא "יתד" במקום אחר.
הדמיון בין השמות הלטיניים של הסוגים פטישן (Sphyrna) ואספירנה (Sphyraena) מצביע על האפשרות שגם במקורם היווני נקראו הסוגים בשמות דומים ומכאן נובעת ההחלפה ביניהם. האפשרות להכריע בין הזיהויים מבוססת על הגרסה בסוגייתנו הנתונה למחלוקת עליה אנו לומדים בתוס'. לגירסת רש"י שפרנון טהור ואילו תוס' מביא את גירסת הר"ח על פיה שפרנון טמא:
"ה"ג רש"י: שפר נונא שרי קדש נונא אסור וסימניך קדש לה'. ואיכא דאמרי קבר נונא אסור וסימניך קברי עובדי כוכבים - ור"ח גרס איפכא שפר נונא אסור קדש נונא שרי וסימניך (ירמיה ב) קדש ישראל לה' כלומר השם התירו לעמו. ואיכא דאמרי קבר נונא שרי וסימניך קברי עובדי כוכבים אינם מטמאין באהל כלומר אינו טמא וכן משמע בסמוך דמייתי ההיא עובדא דאייתי ההוא נונא דדמי לשפר נונא בתר עובדי דההוא דדמי לחיפושא ולצלופחא דדגים טמאים הם משמע דשפר נונא נמי דג טמא הוא".
לגירסת רש"י יש לזהות את השפרנון עם דג טהור ולכן לא ניתן לזהותו עם מין כריש כך שהאפשרות הסבירה היא שמדובר באספירנה שהיא ללא ספק דג טהור. קשקשי דג זה קטנים וחלקים ולכן אינם בולטים. צבעה אפור כסוף דבר המסייע להסוות אותה ולמנוע זיהוי מוקדם של טרפה. מאפיינים אלו עולים בקנה אחד עם התאור של האספרון כדג בצבע בהיר. ייתכן שלדג זה התכוון גם קאהוט ובתאור "דג מצורעת" התכוון לאספירנה פסוסה (Sphyraena viridensis) השכיחה בים התיכון ועורה מקושט בפסי רוחב (תמונה 4). אם נבין שבביטוי "דג מצורעת" כוונתו לדג לבן הרי שתאור זה מתאים למינים כסופים כדוגמת הברקודה הענקית. לגירסת הר"ח שעל פיה השפרנון הוא דג טמא אפשרות הזיהוי הסבירה היא כדעת "מוסף הערוך" שתיאר את האספרון כדג בעל ראש בצורת פטיש כלומר פטישן שהוא דג טמא. על הקשר בין זהות האספרון והגירסה בגמרא עמד החוקר י. שיינהאק (תולדות הארץ, ח"א, כרך 1 מערכת הדגים, הערה קע דג הפטיש):
"... וגם זאת כי כפי אשר חזיתי בספר שרשי לשון יוני אשר לפני, לא יקרא המין הזה הנקרא בלשונם קאסטר"א (שענינו פטיש) בשם ספירענ"א, כי אם מין דג אחר, הנראה כקורנס והוא ממשפחת ההענ"ט הוא יקרא בלשון יון קאסטרי"ם וגם ספירענ"א, ואם אליו יהיה כוונת חז"ל במלת שפרנונא, נצרך לגרוס שפרנונא טהור"
לשאלה האם שפרנון הוא דג טהור או טמא יש השלכה גם לדרך בה ניתן להבין את המעשה השני של רב אשי. לכאורה נראה שאמנם הדג שהובא לרב אשי היה דומה לשפרנון אך הוא הצליח להוכיח שיש לו קשקשים ולטהר אותו. משתמע מהסבר זה שהשפרנון הוא דג טמא. התסריט החלופי הוא שהדג הובא על מנת לבדוק אם אכן יש לו קשקשים כאשר נקודת המוצא הייתה שהוא טהור כמו השפרנון. על רקע הדוגמאות האחרות בסוגייה חלופה זאת נראית כמובן פחות סבירה. :
(1) פירוש: רַב אַשִׁי אִיקְלַע לְהַהוּא אַתְרָא [הזדמן למקום אחד], אַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ נוּנָא דְּהָוֵי דָּמֵי [הביאו לפניו דג שהיה דומה] לִשְׁפַרְנוּנָא שגם הוא דג טמא, חַפְיֵיהּ בִּמְשִׁיכְלֵי חִיוָּרֵי [הכניס אותו בתוך כלי לבן], חֲזָא בֵּיהּ קַלְפֵּי וְשַׁרְיֵיהּ [ראה בו את הקשקשים, שהיו שחורים, והתירו].
(2) בעברית בת זמננו השם שפרנון מתייחס לדג הליבוט קרוב המשפחה של הסולית (דג משה רבינו) וגם לדג ממשפחת הספרוסיים, הנפוץ בים התיכון ובאוקיינוס האטלנטי הנקרא גם פַרִידֵן.
(3) לדעת הרידב"ז (שם) יש למחוק את המילה "ומזרעין" ובדגים קיים רק כלאים של "הנהגה".
(4) ל. לוויזון מזהה את הדג עם פטישן קטן עין (Sphyrna tudes)ובכך למעשה מיישב את הקושי שהעלה קאהוט משום שכריש זה קטן למדי ואורכו בדרך כלל 1.2-1.3 מ'. זיהוי זה בעייתי לאור כך שמין זה איננו מצוי באזורנו.
(5) ההשוואה לצרעת לא ברורה לי ואולי הכוונה לצבע בהיר או לסדקים הנראים בעור. הצרעת מתאפיינת בצבע לבן כפי שנאמר על משה: "... וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג" (שמות, ד ו').
(6) פירוש: רַב אַשִׁי אִיקְלַע [הזדמן] לְמקום הקרוי טַמְדּוּרְיָא, אַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ הַהוּא נוּנָא דַּהֲוָה דָּמֵי לִצְלוֹפְחָא [הביאו לפניו דג אחד שהיה דומה לצלופח] שהוא דג טמא, נַקְטֵיהּ לַהֲדֵי יוֹמָא [לקח אותו אל מול אור היום], חֲזָא דַּהֲוָה בֵּיהּ צִימְחֵי וְשַׁרְיֵיהּ [ראה שהיו בו קשקשים דקים והתירו]. ועוד מסופר כי רַב אַשִׁי אִיקְלַע לְהַהוּא אַתְרָא [הזדמן למקום אחד], אַיְיתוּ לְקַמֵּיהּ נוּנָא דְּהָוֵי דָּמֵי [הביאו לפניו דג שהיה דומה] לִשְׁפַרְנוּנָא שגם הוא דג טמא, חַפְיֵיהּ בִּמְשִׁיכְלֵי חִיוָּרֵי [הכניס אותו בתוך כלי לבן], חֲזָא בֵּיהּ קַלְפֵּי וְשַׁרְיֵיהּ [ראה בו את הקשקשים, שהיו שחורים, והתירו].
(7) בגרמנית הוא מכנה אותו Kratzfisch. לא הצלחתי למצוא תרגום לשם זה אך פירוש המילה Kratz הוא שריטה.
(8) Andrew Dalby, 'Food in the Ancient World from A to Z'. pp. 47.
'Siren Feasts: A History of Food and Gastronomy in Greece' או בספרו
מקורות עיקריים:
ד. גולני וד. דרום, מדריך הדגים של ישראל, הוצאת כתר 1997, עמ' 194.
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 177.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 267.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
