הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הא אתא לאשמועינן"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה כט ע"ב

והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין.
פשיטא, משום דאחמיץ פקע ליה איסוריה?
אמר רב אשי, הא אתא לאשמועינן: חומץ שלנו ביד עובד כוכבים אין צריך חותם בתוך חותם, אי משום אינסוכי - לא מנסכי, ואי משום איחלופי - כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף.
אמר רבי אילעא,
שנינו: יין מבושל של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין - אסור.
פשיטא, משום דאיבשיל פקע ליה איסורא?
אמר רב אשי, הא אתא לאשמועינן: יין מבושל שלנו ביד עובדי כוכבים אין צריך חותם בתוך חותם, אי משום אינסוכי - לא מנסכי, ואי משום
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ל עמוד א
איחלופי - כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף.

1.
במשנה כתוב שיין שהיה ברשות הגוי והחמיץ – אסור בהנאה.

2.
שואלת הגמרא: הרי דין זה פשוט ומותר לאומרו, שהרי היין לפני שהחמיץ נאסר כבר בהנאה, והדין הוא שכל דבר שנאסר בגלל עבודה זרה – אסור עולמית, ולא נפקע איסורו אף אחרי קלקולו.
[קצת קשה לי: אולי זה מה שמחדשת ומדגישה המשנה]

3.
עונה רב אשי: שהמשנה באה ללמדנו, שדווקא ביין שהיה בידי הגוי ואחר כך החמיץ –אסור בהנאה, אבל ביין שהחמיץ בידי ישראל והפקידו בידי הגוי – לא נאסר בהנאה.

4.
זאת אומרת, רב אשי לא מעלה סברת "הוה אמינא" שהדין יהיה שונה במקרה הנ"ל, אלא הוא מסביר שהחידוש במשנה הוא, שהדין האו ב"דווקא".

5.
פעמים רבות בש"ס אחרי קושיית ייתור של "פשיטא" הגמרא מסבירה מהו בכל זאת החידוש שבדבר והוא לא פשוט ומובן מאליו. והניסוח, בדרך כלל, הוא "מהו דתימא... קא משמע לן", או בניסוח של "לא צריכא...", כלומר שיש חידוש בדין.

5.1
הביטוי בסוגייתנו הוא: "הא אתא לאשמועינן" וייחודו הוא בכך [חידוש], שבאמת גם לפי התרצן הדין שנאמר במשנה הוא "פשיטא" אלא שכוונת המשנה לחדש חידוש אחר, שנובע מכך, שהדין במשנה הוא דווקא במקרה שהמשנה עסקה בו ואין להרחיבו. וזה מלבד האמור לעיל בסעיף 4.

6.
"מבנה" כזה של "פשיטא" ו"הא אתא לאשמועינן" מופיע פעם נוספת בקטע הגמרא הנ"ל.