הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"רב ורבי יוחנן" - כמי הלכה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה כז ע"א

איתמר: מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה?
דרו בר פפא משמיה דרב אמר: ואתה את בריתי תשמור;
ורבי יוחנן: המול ימול.
מאי בינייהו? ערבי מהול וגבנוני מהול איכא בינייהו,
מאן דאמר המול ימול איכא, ומ"ד את בריתי תשמור - ליכא.
ולמאן דאמר המול ימול איכא? והתנן: קונם שאני נהנה מן הערלים - מותר בערלי ישראל ואסור במולי עובדי כוכבים; אלמא, אף על גב דמהילי כמאן דלא מהילי דמו!
אלא איכא בינייהו: ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו, למ"ד ואתה את בריתי תשמור - איכא, למאן דאמר המול ימול - ליכא.
ולמ"ד המול ימול ליכא? והתנן: קונם שאני נהנה ממולים - אסור בערלי ישראל ומותר במולי עובדי כוכבים; אלמא, אע"ג דלא מהילי כמאן דמהילי דמו!
אלא איכא בינייהו: אשה,
למ"ד ואתה את בריתי תשמור - ליכא, דאשה לאו בת מילה היא,
ולמ"ד המול ימול - איכא, דאשה כמאן דמהילא דמיא.
ומי איכא למאן דאמר אשה לא? והכתיב: +שמות ד+ ותקח צפורה צר! קרי ביה ותקח. והכתיב: ותכרות!
קרי ביה ותכרת, דאמרה לאיניש אחרינא ועבד.
ואיבעית אימא: אתיא איהי ואתחלה, ואתא משה ואגמרה.

1.
בסוגייתנו מחלוקת אמוראים [רבי יוחנן ודרו בר פפא משמיה דרב] מהו המקור לדין, שמילה על ידי גוי שהיא פסולה.

2.
שואלים הפרשנים: הרי בברייתא בדף הקודם נאמר במפורש שהמקור הוא כמו זה שמובא על ידי רב בסוגיה, דהיינו שלומדים זאת מהפסוק "ואתה את בריתי תשמור". ולא הגיוני שרבי יוחנן יחלוק על הברייתא.

2.1
עונה הריטב"א: שהאמוראים בסוגייתנו נחלקו בגירסת הברייתא.
[אני מסכם את הערה ה ב"מתיבתא", ו"שוטנשטיין", הערה 14]

3.
יתכן שלפי זה ניתן פעמים רבות בש"ס ליישב סתירה בין ברייתא לדברי אמורא.

4.
וכדי ליישב סתירה, לכאורה, בדברי רבי יוחנן עצמו אומרים הפרשנים, שכאן, רבי יוחנן מביא את הפסוק "רק" כדי להסביר את דעת רבי יהודה הנשיא האוסר מילת גוי,
אבל רבי יוחנן עצמו סובר שמילתו כשירה. [כמו הביטוי המפורסם: "וליה לא סבירא ליה"] /

4.1
אולי כך ניתן לומר בהרבה פעמים בש"ס, כשאמורא מביא פסוק לטובת תנא מסויים אין זה אומר שהאמורא כך פוסק, או אולי קביעה כזאת נאמרת רק כשהיא נועדה לפתור קושי מסויים.

5.
סוגייתנו דנה גם במילה על ידי אשה. והגמרא אומרת שלפי רב יוצא שאשה פסולה מלמול, ולפי רבי יוחנן כשרה למול.

6.
לגבי ההכרעה:
תוספות מסכת עבודה זרה דף כז עמוד א:

אשה לאו בת מילה היא - יש לפסוק כרב ואין אשה כשרה למול
דאף על גב דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן
בהא הלכה כרב
דברייתא דרבי יהודה הנשיא קיימא כוותיה
אבל בה"ג פסק דאשה כשרה למול
ולרב דאמר אינה כשירה למול צריך לפרש בפרק קמא דקדושין דף כט.) דמצריך אותו ולא אותה למדרש שאינה חייבת למול בנה היינו לבקש למהלו.

משמע מתוס' שכעיקרון, הלכה כרבי יוחנן כנגד רב. אבל אם לדעת אותו אמורא שאין הלכה כמותו יש בכל אופן סיוע מברייתא, הרי שהלכה תהיה כמותו, גם כנגד אותו חכם ש"עדיף" ממנו.
ולכן תוס' פוסק הלכה כרב בסוגייתנו, מפני שהברייתא של רבי יהודה הנשיא כמותו.

6.1
ויש לבדוק אם תוס' מתכוון דווקא בגלל שמדובר ברבי יהודה הנשיא [עורך ומסדר המשנה], או שמא בגלל שיש "ברייתא" שמסייעת לדעתו.

7.
הערה: בסוגייתנו דעתו של רב הובאה לא על ידי רב עצמו אלא עלי ידי "דרו בר פפא משמיה דרב". רב פפא היה תלמידו של רבא. ולכן האמורא "דרו" – בנו של רב פפא – לא הכיר את רב. ולכן "רק" אמר "משמיה".

7.1
באטלס "עץ חיים" [ וכן ב"סדר הדורות"] טוען שדרו בר פפא חי בדור השני והיה תלמידו של רב והוא חולק על רבי יוחנן [בסוגייתנו]. אם הוא תלמידו של רב מדוע לא נאמר בסוגייתנו "אמר רב דרו אמר רב", ואולי, לפי האפשרות שהוא לא היה תלמידו של רב, אלא חי הרבה שנים אחריו [כ 3 דורות אחריו], מובן מדוע נאמר "משמיה". ועל השאלה כיצד הוא חולק על רבי יוחנן? מפני שמביא את דברי רב.

7.2
לפי זה, מה שאומר תוס' שהלכה כרבי יוחנן כנגד רב [כעיקרון כללי] אולי לא תופס כאשר דברי רב מובאים בעקיפין [בסגנון של אמר רב... משום רב..."] כמו בסוגייתנו [ולא כך משמע מכל בעלי הכללים]

7.2.1
ואולי לפי האמור לעיל בסעיף 7.2 מובן מדוע הבה"ג [הובא בתוס' לעיל] פסק כרבי יוחנן.