הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"רב... אמר..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה כג ע"א

... רבינא אמר, לא קשיא: הא לכתחלה, הא דיעבד.
ומנא תימרא דשאני בין לכתחלה בין לדיעבד? דתנן: לא תתייחד אשה עמהם, מפני שחשודין על העריות; ורמינהו: האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים, ע"י ממון - מותרת לבעלה, ע"י נפשות - אסורה לבעלה!
אלא לאו ש"מ: שאני לן בין לכתחלה לדיעבד.
ממאי? דלמא לעולם אימא לך: אפילו דיעבד נמי לא,
והכא היינו טעמא, דמתיירא משום הפסד ממונו.
תדע, דקתני סיפא: ע"י נפשות אסורה לבעלה, ותו לא מידי.
רבי פדת אמר, לא קשיא: הא רבי אליעזר, הא רבנן;

1.
רש"י מפרש שרבינא בא ליישב תרוץ שונה – מתרוצו של רב - על הסתירה בדף הקודם, הסתירה ממשנתנו על הברייתא. ואין זה קשור לסוגיה האחרונה. וכנראה כך גם לגבי המשך הגמרא "רבי פדת אמר...".

2.
בדרך כלל הביטוי "רב... אמר..." בא ללמד שמדובר בתרוץ שונה ואחר מהתרוץ הקודם, ואף חולק עליו – תוס' רי"ד בסוגייתנו.

3.
אולם בסוגייתנו אומרים תוס', שרבינא מסכים לדינו של רב באופן עקרוני, אלא שלגבי קרבן יש מקום להחמיר ולחשוש שמא בא על הבהמה ועל כן מתרץ באופן שונה...

3.1
אבל סוף כל סוף דינו של רבינא שונה מדינו של רב [ואולי רב עצמו לא מקבל את דברי רבינא] ולכן מתאים דווקא הלשון "רבינא אמר...".

4.
אולם, גם אם נסביר שרבינא ורבא אינם חלוקים כלל וכלל זה על זה, בכל אופן יש הסבר הגיוני מדוע הגמרא נקטה כאן "רבינא אמר" [חידוש] [למרות שמשמעות הביטוי "רב... אמר" משמעו שבא לחלוק] ולא "אמר רבינא".

4.1
אם דברי רבינא היו נאמרים בצמוד לדברי רב ממילא היה חל הכלל שצריך היה להיכתב "אמר רבינא" [מפני שלא חולק על רב], אבל מכיון שהסוגיה עליה מגיב רבינא היא "רחוקה" – בדף הקודם, אם היה נכתב "אמר רבינא" היינו חושבים שמדובר בסוגיה חדשה לחלוטין, לכן הגמרא השתמשה בביטוי "רבינא אמר" ללמדנו שרבינא מתייחס לתחילת הסוגיה הקודמת.