סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

שכונה שלילית / רפי זברגר

עבודה זרה כא ע"א  

 

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הדף על מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי על היתר השכרת ומכירת בתים ושדות לנוכרי, בארץ ישראל, בסוריה ובשאר חוץ לארץ. 
רבי יוסי סובר כי בארץ ישראל מותר להשכיר בתים אך לא שדות. בסוריה אנו ''יורדים ברמה'' [כיוון שסוריה נכבשה ע''י דוד ב''כיבוש יחיד''], ולפי דעתו של רבי יוסי מותר גם למכור להם בתים, ולהשכיר להם שדות, ובשאר חוץ לארץ, ''יורדים עוד רמה''. שם גם מותר למכור בתים וגם שדות. 

 

הנושא

שואלת הגמרא: מאי טעמא? מהי סברתו של רבי יוסי המתיר למכור בחוץ לארץ הכול. 
עונה הגמרא: כיון דמרחק לא גזרינן. חוץ לארץ רחוקה מארץ ישראל, ולכן לא גזרו שם כלל וכלל. 
רב יוסף מתייחס להיתר של רבי יוסי במשנה ומסייגו: ובלבד שלא יעשנה שכונה. כלומר, רבי יוסי מתיר למכור בתים בחוץ לארץ בתנאי שלא תיווצר ''שכונה'' בעקבות מכירה זו. שכונה היא צירוף של מספר בתים סמוכים זה לזה (רק בתים ולא שדות).
מיד מנסה הגמרא להגדיר מהי שכונה, ומצטטת ברייתא בנושא: אין שכונה פחות משלושה בני אדם. אין למכור שלושה בתים לשלושה נכרים שונים בסמיכות זה לזה. כלומר, יש גבול להיתר שלנו, וגם בחוץ לארץ אנו לא מעוניינים ליצור ''שכונות'' חדשות של עובדי עבודה זרה.
 

מהו המסר?

למדנו היום כי לפעמים, גם דברים מותרים, אין היתר להרבות בהם יותר מידי. מותר למכור בית לנכרי בחוץ לארץ, אבל אנו לא מעוניינים ליצור מקבץ של בתי נוכרים זה ליד זה. יש אומרים שטעם האיסור נעוץ בעובדה כי קיבוץ כזה של נוכרים עלול להוות סכנה ליהודים הגרים בשכנותם, ע''י כך שהם עלולים לתכנן יחדיו לפגוע בשכניהם היהודים. סכנה דומה חווינו לא פעם ולא פעמיים בהיסטוריה היהודית.
למשל, פרעות תרפ''ט בחברון, אירעו ע''י ערבים שהיו ''שכנים טובים'' של היהודים בעיר זו. פתאום, ביום בהיר אחד התארגנו יחדיו ''השכנים הטובים'' והחלו לפגוע ולטבוח בהם, אשר עד לאותו יום חיו בשכנות טובה ויפה.
מעניין לשים לב לביטוי אשר משתמשים בו כיום ''עושים שכונה'' המציין התנהגות שאינה הולמת או התנהגות ''מופרעת''.
אמנם עסקנו היום ביחסים עם גויים, והסכנות העורבות לפתחנו, אם נתיר ונמכור להם מספר בתים יחדיו. אך בכל אופן נוכל ללמוד מכך עיקרון מעניין, אשר ניתן ליישמו גם ''בעולם החינוך''. לא תמיד, כאשר אנו מתירים ומאפשרים ביטוי אחד, אנו מתירים ומאפשרים גם צירוף של מספר ביטויים כאלו. עיקרון זה יכול לבוא לידי ביטוי בנושאים חינוכיים רבים. כמו למשל, אם אנו מתירים לילד לאכול דבר מה, אין זה אומר שנתיר לו ''לפרוץ גבולות'' ולאכול מאכל זה ללא גבול וללא סייג.
דוגמא נוספת: לפעמים אנו ''מעלימים עין'' מאמירה כזו או אחרת, למרות שיש בעייתיות באמירה זו, אך אם אמירה זו תחזור ותשנה פעמים רבות, אנו חייבים להגיב, לומר וללמד, כי ביטוי זה אינו הולם ורצוי מאוד שלא לאומרו בכלל.
נזכור את דברי רב יוסף ובלבד שלא יעשנה שכונה, וניישמה גם בנושאים אחרים בתחומים שונים ומגוונים.
.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר