הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה כא ע"א
מתני'. אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות,
ובסוריא משכירין להם בתים אבל לא שדות,
ובחו"ל מוכרין להם בתים ומשכירין שדות, דברי רבי מאיר;
רבי יוסי אומר: בארץ ישראל משכירין להם בתים אבל לא שדות,
ובסוריא מוכרין בתים ומשכירין שדות,
ובחוץ לארץ מוכרין אלו ואלו...
ובחו"ל מוכרין וכו'. מאי טעמא? כיון דמרחק לא גזרינן.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.
1.
שואלים הראשונים: הרי במשנה הקודמת נאמר בסתם [תנא קמא לעומת רבי יהודה] שאין למכור אילן מחובר לקרקע לגוי, ואין שם הבחנה בין ארץ ישראל לחו"ל, ומשמע שגם בחו"ל אסור, וזה כדעת רבי מאיר במשנתנו, שאסור למכור שדות לגוי בחוץ לארץ. [ראה ב"מתיבתא", "ילקוט באורים", עמוד רמ].
ומדוע שמואל לא פסק כ"סתם משנה"?
2.
לענ"ד שתי הערות על השאלה הנ"ל:
2.1
אם נאמר שה"סתם" במשנה הקודמת הוא רבי מאיר [לפי הכלל "סתם משנה" רבי מאיר] – בתנאי שכל "תנא קמא" הוא רבי מאיר, ואולי לפחות רק במחלוקת בין תנא קמא לרבי יהודה, אז ה"סתם" הוא רבי מאיר, ורבי יהודה הנשיא לא פרש, בכדי שנפסוק כאותו "סתם" - כרבי מאיר, ולא כרבי יהודה, שעל פי הכלל שהלכה כרבי יהודה כשחולק במפורש על רבי מאיר - זאת אומרת, כששני שמותיהם, גם של רבי מאיר וגם של רבי יהודה מפורשים במשנה.
לפי זה, השאלה מאד ברורה – הלכה צריכה להיות גם במשנתנו כרבי מאיר, למרות שנחלק במפורש שם כרבי יהודה.
2.2
בשאלה הנ"ל של הראשונים טמונה הנחה מוקדמת, שאם המשנה לא פרטה הרי שהאיסור הוא גם בארץ וגם בחו"ל. וזה קשה: כל בעלי הכללים מדגישים שמדרכי המשנה, שהיא כותבת בלשון קצרה ולא מפורטת, ואילו אמורא חייב לכתוב בדיוק את הלכתו ולהרחיב אותה בכדי שנדע בדיוק את כוונתו ולא לסמוך על תלמידיו שיפרשוהו.
3.
והראשונים מתרצים את קושייתם בפשטות, שניתן היה לומר שה"סתם משנה" באה לחדש דינים אחרים ולא את הדין בחו"ל, ולכן ניתן לפסוק גם כרבי יוסי במשנתנו.
3.
ומדוע הפסק הוא כרבי יוסי? מפני שהכלל הוא שהלכה כרבי יוסי גם כנגד רבי יהודה וגם כנגד רבי מאיר, מפני ש"נימוקו עימו", ובמשנתנו מדובר על מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי.
4.
ומכיון שהכלל לעיל בסעיף 4 הוא כלל ידוע, מדוע צריך היה שמואל לפסוק במפורש כרבי יוסי?
5.
ובהמשך הגמרא:
אף במקום שאמרו להשכיר. מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי,
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כא עמוד ב
וסתמא כרבי מאיר, דאי ר' יוסי, בכל דוכתא מוגרי.
הגמרא מסבירה שהסיום במשנה שכתוב ב"סתם" [בלי שם תנא] מתאים לדעת רבי מאיר ברישא, שאוסר להשכיר בתים לנכרי בארץ ישראל.
6.
וראה ב"מתיבתא", הערה א, שמעיר שיש כאן מקרה של "מחלוקת ואחר כך סתם". כלומר, ברישא יש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי, ובסיפא "סתם" ללא שם תנא, ולכן הלכה צריכה להיות כמו בסיפא שהיא סתמית על פי הכלל "מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם", והיא מתאימה לדעת רבי מאיר ברישא, אבל שם הרי שמואל כבר פסק, שהלכה דווקא כרבי יוסי.
7.
כך מוזכר גם בתוס' חכמי אנגליה, ושם מתרץ על פי העיקרון הבא: כאשר הגמרא פוסקת באופן ספציפי ומפורש כדעת אחד התנאים במחלוקת, ממילא כבר לא מתייחסים ל"סתם" משנה אחר כך...
7.1
אבל קצת קשה, מדוע באמת שמאל פסק כרבי יוסי ולא התחשב בכלל של "מחלוקת ואחר כך סתם".
8.
אלא צריך לומר, ששמואל לא מקבל את הכלל של "מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם" [כך אומר תוס' במסכת עבודה זרה דף ז עמוד א]
8.1
גופי הלכות פרק ה - כללי אות ה' כלל קנז ד"ה ואין להקשות:
ואין להקשות דתוספי הרא"ש ז"ל שכתב זה הכלל היפך התוס' איך יתרץ קושית התוס' שהבאתי באותו דבור, וז"ל ואפילו במחלוקת ואח"כ סתם נמי איכא אמורא דפליג לקמן בסוף פרקין [ע"ז דף כא.] גבי שכירות בתים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי, אף על גב דבתר הכי סתם כרבי מאיר,
די"ל דסובר הרא"ש ז"ל דאדרבא איפכא משם ראיה דבעלמא אית ליה לשמואל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, דאי בעלמא סבר אין הלכה כסתם, אמאי איצטריך למפסק הלכה כרבי יוסי, פשיטא דאין הלכה כסתם, דסתם כרבי מאיר,
אלא ודאי סבר שמואל בעלמא הלכה כסתם, ולכך הוצרך לפסוק הלכה דלא כסתם, והוא דקדוק נכון.
הוא מסביר, שדווקא מפני ששמואל סובר שהלכה כ"סתם" לכן הוא נזקק לפסוק במפורש כרבי יוסי [כשהוא סובר כמותו]!
8.2
ולפי הכלל הבא:
גופי הלכות פרק ה - כללי אות ה' כלל קנז ד"ה וכבר כתב:
וכבר כתב הרשב"א ז"ל [עי' תשו' הרשב"א ח"א סי' קיד] ורשב"ם ז"ל פרק יש נוחלין [ב"ב דף קלג: ד"ה ת"ש] דכל הני כללי כגון הלכה כסתם וכיוצא בר מהיכא דהאמורא אומר בהיפך.
כלומר אמורא רשאי לפסוק באופן נקודתי נגד כללי הפסיקה הכלליים.
9.
ונראה לי [חידוש] : מפני שהכלל הוא "הלכה כרבי יוסי", ועוד ששמואל גם פסק במפורש כרבי יוסי, ממילא, אין להתחשב ב"סתם" שמופיע אחר כך במשנה.
10.
הערה:
מעניין שבמקרה הזה כולם מסכימים שהסיפא של המשנה מוגדרת כ"סתם", למרות, שבאותה משנה מוזכרים שמות תנאים בדינים שברישא.
10.1
וראה שם ב"מתיבתא" שממשיך ומסביר וכן ב"ילקוט באורים", עמוד רמא.
10.2
חשוב להוסיף, שיש אומרים שאין הלכה כרבי יוסי כנגד רבים, ואם ה"סתם" במשנה חשוב כרבים לכן שמואל היה צריך לפסוק בפירוש כרבי יוסי.
10.3
כמו כן, לפי ה"כריתות" שסובר שבאותה משנה לא אומרים את הכלל של "מחלוקת ואחר כך סתם" – ממילא כל הדיון לעיל מתבטל.
