דיוק וחידוש ברש"י

עבודה זרה דף טז

עמוד ב

רש"י ד"ה פתיא אוכמא. כלי שחור כמו (לקמן דף לג:) הני פתוותא דבי מיכסי אוכמא שנשתחר ע''י מלאכה כלומר גם אתה רגיל ותדיר בתורה כמו (ברכות דף כח.) מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה חכמה מפוארה בכלי מכוער (תענית דף ז.) דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם:

רש"י כאן מאריך בפירושו לפרש דבדרך שבח אמר לו לשון זה, והנה לשון זה פתיא אוכמא מובא בש"ס עוד שלוש פעמים :
במסכת ברכות דף נ' ע"א - רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר קם קרא בספרא ואמר ברכו את ה' ואשתיק ולא אמר המבורך אוושו כ''ע ברכו את ה' המבורך אמר רבא פתיא אוכמא בהדי פלוגתא למה לך ועוד הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל, ומפרש רש"י בקצרה פתיא. כלי חרס כדאמר (ע''ז ד' לג:) הני פתיותא דבי מכסי:
במסכת פסחים דף פ"ח ע"א - א''ל עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתתא מתניתין בדקפדי אהדדי ברייתא דלא קפדי אהדדי: רש"י לא פירש כלום.
ובמסכת מגילה דף י"ד ע"ב - איתיביה רב עינא סבא לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה כתיב הכא בן תקוה וכתיב התם {יהושע ב-יח} את תקות חוט השני אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתא דאיגיירא ונסבה יהושע, גם כאן רש"י לא מפרש כלום על פתיא אוכמא, אלא שמפרש את המשפט בכללותו ומדלג את לשון זה כמו שנראה ברש"י ד"ה אמר ליה עינא סבא מיני ומינך תסתיים שמעתא. כלומר על ידי ועל ידך תתפרש אמיתו של דבר הא והא הואי:
הנה בערוך הקצר ערך פתיא אוכמא פירש דהוא טפיח כדמרינן שחור אל ישא שחורה שמא יצא טפיח וקרי ליה פתיא אוכמא בלשון קצר ושחור וכו' עכ"פ מדבריו נראה דהוא לשון גנאי,
עוד מצינו בגמרא סנהדרין דף ק"י ע"א שומר פתאים ה' שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא, ומכאן ג"כ נראה שהוא לשון גנאי,
ונראה שרש"י דייק בכל מקום כפי המסתבר מלשון זה:
במסכת ברכות - שנראה שרבא מעיר לרפרם בר פפא שלא נהג כשורה יתכן שכיוון ללשון גנאי אך אפשר ג"כ שלא וע"כ רש"י מפרש בקצרה שהוא כלי חרס, אבל לא מפרש עם לשבח או לגנאי.
במסכת פסחים - שבוודאי לא יתכן דמכוון לגנאי אלא להיפך שההכרעה בינהם היא העמדת המשנה באופן אחד והברייתא באופן אחר, כאן רש"י לא פירש כלום כי יתכן גם שהוא לשון סגינהור כלפי מי שאומר דבר זה רב עינא סבא שהוא מסבי דפומדיתא כפירוש הרשב"ם במסכת זו בדף קיז ע"ב סבי דפומבדיתא. רב יהודה ורב עינא בסוף פרק ראשון דסנהדרין (דף יז:) (אמנם בנוסחאות שלפנינו איתא שהם חריפי דפומבדיתא) ואמר לו פתיא אוכמא בלשון ינוקא שחור והוא באמת היה זקן ולבן,
במסכת מגילה - ג"כ נאמר דבר זה במכוון לאותו רב עינא סבא, אפשר לומר שרש"י רמז בזה שמדלג לשון זה מפני שבעמוד זה מוזכר בגמרא עניין וחשיבות שמו של האדם, אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו חדא שמה זיבורתא וחדא שמה כרכושתא וברש"י וסניין שמייהו. שמותיהן מאוסות: זיבורתא. דבורה: כרכושתא. חולדה: ועוד ענינים הרמוזים בשמות וכינויים, או יתכן דמלג שם זה להורות שזהו כינוי לרב עינא ולא שם של אמורא אחר שפתיא שמו ודלא כמו שהביא בסדר הדורות מכאן אמורא בשם ר' פתיא אוכמא (ועיין בהערות שם)
אבל כאן בעבודה זרה שזאת גם המסכתא שמבואר בגמרא בדף לג מה הוא פתיא וגם אוכמא שהוא כלי חרס שחור, ואם רש"י לא יפרש כלום כאן כי מצד אחד הרי גם כאן אינו נראה כגנאי שהרי אינו דומה לדרך שהוזכר בברכות, ומצד שני ג"כ לא דומה לפסחים ומגילה ששם יכולים להבין באופן של לשון סגינהור, וא"כ כשנגיע ללשון הדומה בדף לג נטעה ונחשוב שהוא לשון גנאי על כן האריך רש"י לפרש שהוא לשון שבח, ולאחר שרש"י מסביר כלומר אף אתה רגיל תדיר בתורה ובתוך הדברים רש"י מביא כמו מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה, והוא חידוש גדול שגם את זה רש"י מפרש בדרך כלומר שהוא רגיל בתורה והמעיין שם בגמרא (ברכות כח ע"א) יראה שרב יהושע לא הבין כך את דברי רבן גמליאל (כפי שרש"י מסביר כאן שרגיל תדיר בתורה) אלא א''ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת''ח במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.