סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף צ"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף י ע"ב, יז ע"א

 

"בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת" - בכיה זו למה?

 

במכילתין מסופר שלש פעמים אודות אנשים שזכו לקנות את עולמם בשעה אחת, והם: קטיעה בר שלום (י ע"ב), רבי אלעזר בן דורדיא (יז ע"א), והממונה שמיהר את פטירת רבי חנינא בן תרדיון בשעה שנהרג על קידוש ה' שלא יצטער הרבה (יח ע"א), ויצתה בת קול אודותם שהם מזומנים לחיי העולם הבא. על כל אחד מהם איתא בגמרא: "בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים". וידועה התמיהא, בכיה זו מה ענינה, ומה יש לבכות על כך ש'יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים', וכבר הבאנו בעבר ביאורים שונים בזה. כעת נוסיף עוד ביאורים אחדים בענין.

הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זי"ע מבאר ב'יערות דבש' (ח"א דרוש א) לגבי המעשה של רבי אלעזר בן דורדיא ש"געה בבכיה עד שיצתה נשמתו", ובתחילה כתב לתמוה: "מה שבכה רבי בכיה זו מה טיבה, אדרבה יש לשמוח שרבים חסדי ה', עד שבשעה אחת קנה עולמו ותיקן אשר קלקל בשנים רבות", ובהמשך כתב: "ויש להבין למה מת תיכף, וצריכים לומר, כי 'הן בקדושיו לא יאמין' (איוב טו, טו), כי חשב אולי כאשר יחיה, ח"ו יחזור לסורו כי יצרו רע, והקב"ה חפץ בטובת ברואיו, ולכך מת תיכף בעודנו בתשובה שלמה לפני המקום, ולכך 'יש קונה עולמו בשעה אחת' - כאשר הקב"ה רואה אם יחיה לא יעשה טוב, ו'יש קונה עולמו בזמן ארוך' - כאשר רואה הקב"ה אם יתמיד יוסיף בתורה ובתשובה ויראה ומעשים טובים, ולכך בכה רבי, כי ראה שאין לבטוח בעצמו, שאם היום חוזר בתשובה, יש לחוש שלמחר יחזור להוסיף לחטוא ולמרוד בה', ולכך צוח שלמה (קהלת ז, א) 'יום המות טוב מיום הולדו', ופשיטא שיש לבכות, כי מי יודע מה ילד יום, ואדם בכל רגע בחזקת סכנה, אולי יגבר ח"ו יצרו עליו למרוד בה'".

בספה"ק 'באר מים חיים' (פר' ראה בפסוק השמר לך וכו') מבאר את הענין על פי סודי גלגולי נשמות, וזל"ק: "כי לפעמים יתגלגל האדם השלם שכבר תיקן כל צורכו ממצוות לא תעשה וממצוות עשה, רק אחת מהנה שנעדרה שנשאר בכל ימי חייו מצוה אחת שלא קיימה, ובשביל מצוה מיוחדת הזו בא לעולם, ויחיה שנים רבות בכמה גלגולים וסיבות שונות, ואין דבר כי אם לתקן את המצוה הזאת שבא לעולם בשבילה, או לעשות מצוה אחת מיוחדת ממצוות התורה במצות עשה שלא עשהו, או לתקן הקלקול מה שעיוות באחת ממצוות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה, או לפעמים שלא יצטרך לתקן בשבילו כלום כי אם שיבוא לעולם להציל נפש מישראל כאשר יטבע בנהר, שהוא דוקא המוכן להצלה הזאת, וכדומה, מהדברים הנחקקים בחוקי אלקינו ית"ש וכו'. והנה הגם שמצוה הזו או דבר הזה נעשה בשעה אחת קטנה בכל ימי חייו, הן כל אלה יפעל א-ל פעמים שלוש על גבר לבראותו בריה שלימה בשנים רבות עם אשה ובנים ופרנסתו וכדומה... וכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה כולם טפלים ונטפלים לשעה הזו שנתמלא תענוג ורצון הבורא ב"ה בה, ועל זה אמרו חז"ל: 'יש קונה עולמו בשעה אחת', כי כל עולמו שחיה עד אותו שעה, ושיחיה מכאן ולהבא, קנה בשעה הזו, להיות שמילא תענוג ורצון בוראו ב"ה שבראו בעולם בשביל דבר הזה ונעשית רצונו בזה, וקנה כל עולמו בשעה הזו...".

וממשיך עוד: "והנה זה ודאי שאויבי האיש אנשי ביתו הוא היצר הרע והחיצונים הנאחזין בו מנעוריו על ידי תאוות הזמנים, ממתינים בכל כוחם ג"כ על השעה הזו לראות שיבלבלו אותו בה עד שלא יעשה את אשר מצטרך לו, ויצטרך להתגלגל עוד ועוד... ועל כן איש הנלבב ומשכיל על מוצא דבר, הוא זריז ומהיר בכל דרכיו ועשיותיו ומקריו אשר יקרה לו ממצוות ה', ובפרט בראותו בדבר אשר ימצא לו עיכובים ופיתוים גדולים שלא לעשותו, אז אומר שמא הגיע השעה הזו שבעבורה באתי לעולם, ואם ח"ו אאבד השעה הזו הרי חלילה כל ימי חיי לריק ולבהלה, ועל כן הוא מתגבר ומתאזר מאוד בכל מיני גבורות והתאמצות... כי אומר בלבו פן באו מים הזידונים עד נפש ויאבד את לב מתנה, וח"ו יאבד עולמו בשעה אחת, ועל כן אמרו שם חז"ל: 'בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת', ולכאורה מה זה הבכיה על הדבר הזה, והלא טוב יותר לקנות בשעה כל חיי עולם, מבכל ימי חייו. ואמנם כי רבי הבין את זאת, שאם יש קונה עולמו בשעה אחת - ודאי יש מאבד עולמו בשעה אחת, כי העובר משעה הזו שנברא עליה שלא יעשנה, הרי יצא מעולמו נקי שלא פעל ועשה המוטל עליו".

בספה"ק 'זרע קודש' (לחג השבועות עה"פ דבר אתה עמנו) כתב: "להבין ענין זאת הבכיה, שהוא על דרך שאמרו ז"ל (אבות פ"ד מי"ז) 'יפה שעה אחת קורת רוח בעולם הבא מכל חיי עוה"ז', מכל מקום שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה טוב יותר (כמבואר שם במשנה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה"), כי בזה עושה נחת רוח לבוראנו יתעלה, והעובד לו ית"ש באמת ובאהבה, אין השכר נחשב בעיניו נגד זה התענוג שיש לו בעת עשיית המצוה שזוכה לעשות נחת רוח לאלקיו, וכמו שאיתא (ע"ז יט.) 'במצותיו חפץ מאוד' (תהלים קיב, א) - ולא בשכר מצותיו, וזהו שבכה רבי על ר"א בן דורדייא, שלא היה לו זכיה זאת להיות קונה עולמו בכמה שנים, ואז היה נגדל ונוסף תענוגו ית"ש בכל עת עבודתו, גם ר"א בן דורדייא היה שבע ומתענג תמיד בעבודתו ית"ש".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר