העמדת אתגרים / רפי זברגר

עבודה זרה יז ע''א  

הקדמה

אנו עוסקים בנושאי מינות (כופר בתורה ועובד עבודה זרה), ובנושא זה מצטטת הגמרא פסוק מספר משלי (ב', י"ט): כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים..
שואלת הגמרא מיד: וכי מאחר שלא שבו היכן ישיגו, אם עובדי עבודה זרה לא שבו, כיצד ''ישיגו אורחות חיים'', הכוונה כיצד יקבלו עולם הבא ללא תשובה?
ועונה הגמרא: הכי קאמר: ואם ישובו לא ישיגו אורחות חיים. עובדי עבודה זרה לא ישובו בתשובה כל כך מהר, אך אם בכל אופן ישובו, לא יזכו ל''אורחות חיים'' בעולם הזה, כלומר שימותו. (יש מספר הסברים לכך, אחד מהם, כיוון שאנו חוששים או כמעט יודעים שאדם יחזור לעבוד עבודה זרה למרות תשובתו, הקדוש ברוך הוא עושה ''חסד'' וממיתו בשלב התשובה ולא בשלב העבירה).
ומסכמת הגמרא את המשתמע מכך: למימרא דכל הפורש ממינות מיית.
כל אדם הפורש מעבודה זרה מת מיד, ומבינה הגמרא בהמשך, שזה רק בעבודה זרה, אך בעבירות אחרות, הגם שהם חמורות כמו איסורי עריות, אין אדם מת מיד לאחר פרישתו מעבירה. 
 

הנושא

על הנחת יסוד זו מקשה הגמרא מתוך סיפור ידוע על רבי דורדיא, המובא בברייתא. נתאר את הסיפור וננסה ללמוד ממנו מסרים חינוכיים: אמרו עליו על אבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים, והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. 
תיאור ציורי למדי על רבי דורדיא שהיה שטוף בעריות, עד כדי כך שהכיר את כל הזונות שבעולם. שמע על זונה שכזאת בקצה העולם, אשר לוקחת על מעשיה טבין ותקילין (כיס דינרין). לא חסך רבי דורדיא, לא בכסף ולא במאמץ והלך לפגוש אותה. 
בשעת הרגל דבר, הפיחה אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה.
בשעת מעשה, הפיחה (הוציאה רוח מלמטה) ואמרה לרבי דורדיא, שאין לו סיכוי לחזור למוטב. כמו שהריח שזה עתה הוציאה אינה שבה למקומה, כך נפל גורלו של רבי דורדיא ואין לו סיכוי שבעולם לשוב בתשובה. 
''משפט חזק'' זה של אותה זונה, זעזע את רבי דורדיא. הוא הבין עד כמה עמוק הוא שקוע בעולם הזנות, ומכוח אותה אמירה החליט לעשות מעשה ''ולהראות'' לזונה זו, כי פסיקתה המוחלטת בדבר סיכויו של רבי דורדיא לצאת מכך ולשוב בתשובה אפסיים, אינה נכונה, והוא יילחם עוד ועוד עד שיצליח במשימת הפרישה וחזרה בתשובה מכל מעשיו הרעים. 
הלך רבי דורדיא לכל מיני איתני הטבע, שיעזרו לו כלפי השמים ''לבקש רחמים''. ביקש מ''הרים וגבעות'', ביקש מ''שמים וארץ'', ביקש מ''חמה ולבנה'' (שמש וירח) וביקש מ''כוכבים ומזלות'', וכל אחד מהם ענה לו תשובה דומה:
עד שאנו מבקשים עליך רחמים, נבקש על עצמנו. לכל אחד מהם ישנו פסוק המעיד על בקשות הרחמים שלהם מהקדוש ברוך הוא. 
לאחר כל הניסיונות הללו, הגיע רבי דורדיא למסקנה ברורה: אין הדבר תלוי אלא בי. 
ואז: הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה עד שיצתה נשמתו. 
בכה בכל רמ''ח אבריו ושס''ה גידיו, התפלל והתחנן כלפי בורא עולם לבקשת סליחה ומחילה על כל מעשיו. 
ומסיימת הגמרא את הסיפור: יצתה בת קול ואמרה: רבי אליעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. 
כלומר, תשובתו התקבלה והוא מת מיד, ומזומן לחיי העולם הבא. 
סיפור זה בעצם מלמד אותנו כי אדם מת מכוח עבירת עריות, וזה סותר את מה שאמרנו לעיל, כי אדם מת לאחר תשובה, רק לאחר שעבר על איסור עבודה זרה. 
עונה הגמרא ואומרת: התם נמי כיון דאביק בה טובא - כמינות. גם במקרה של רבי דורדיא היה קורטוב של עבודה זרה, ומכוחה של עבירה זו מת רבי דורדיא. 
 

מהו המסר?

סיפור מדהים זה מלמד אותנו מספר מסרים, נתמקד בחלקם. כאשר אמרה אותה אישה לרבי דורדיא כי ''אין לו סיכוי'', בעצם יכול היה רבי דורדיא ''לקבל'' הערכה זו ולהיכנס למרה שחורה ולהבין כי בעצם אין לו סיכוי. אפשרות אחרת, אותה נקט רבי דורדיא, היא ''להוכיח'' לכולם כי קביעה זו כלפיו אינה נכונה, והוא ''יראה לכולם'' כי הוא מסוגל, עד כדי הפיכת כל העולם להשגת המטרה הנכספת.
ואמנם, ניסה להפעיל כל מיני כוחות חיצוניים גדולים ועצומים, עד שהבין שמי שיכול לתקן את המצב זה אך ורק הוא בעצמו.
אמר ועשה. התפלל, בכה, צעק, לא הירפה במשך זמן ארוך, עד שאמנם מת מבכיו, אבל באותה שעה התקבלה תשובתו. למדנו ש:
1. תיקון ושיפור מצבו של אדם תלוי בראש ובראשונה בו בעצמו. עליו לעמול ולפעול, להשתדל ולהזיע, למצוא כל דרך כדי לקדם אותו לקראת המטרה, ובסופו של דבר להצליח, שהרי ''אין דבר העומד בפני הרצון''.
2. כדאי ורצוי ''לאתגר אנשים רציניים''. אמירה כמו זו של האישה לרבי דורדיא, בעצם ''מעלה את הסעיף'' לאנשים רציניים ומאתגרת אותם להוכיח כי האמירה איננה נכונה. ניתן לאתגר בכל מיני אופנים, אך הכיוון חשוב – למצוא את הכיוון המתאים לכל אחד, ולפעול ברוח זו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]