הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
עבודה זרה יז ע"ב
דאמר רב חסדא: כל זונה שנשכרת לבסוף היא שוכרת, שנאמר: +יחזקאל טז+ ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך [ותהי להפך]. ופליגא דרבי פדת, דא"ר פדת: לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד, שנא': +ויקרא יח+ איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה.
1.
רבי אלעזר "סתם" בגמרא הוא רבי אלעזר בן פדת, תלמידו של רבי יוחנן. בסוגייתנו מדובר ב"רבי פדת" - כנראה בבנו של רבי אלעזר [ולא אביו] ומתאים לדורו של רב חסדא.
2.
והגמרא מציינת שרב חסדא חולק על רבי פדת.
3.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שכד
"ופליגא דפלוני" - בין בתנאים ובין באמוראים, על הרוב אין הלכה כאותו החולק על פלוני
ומקורותיו: רס"ג בכללי ר"ב אשכנזי 377, והובא ביעיר אוזן עין זוכר מערכת ו כלל כא.
3.1
כלומר, ההלכה בסוגייתנו צריכה להיות כרבי פדת - "לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות בלבד" - דהיינו, הפסוק אוסר "רק" ביאת איסור ממש.
4.
הגמרא מביאה את התנהגותו של עולא :
עולא כי הוה אתי מבי רב, הוה מנשק להו לאחתיה אבי ידייהו, ואמרי לה: אבי חדייהו.
כנראה שהוא חולק - באופן מעשי - על דינו של רבי פדת - המסקנה סעיף 3.1!
5.
ופליגא דידיה אדידיה, דאמר עולא: קריבה בעלמא אסור, משום לך לך, אמרין, נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב
הגמרא קובעת שהתנהגותו של עולא - לעיל בסעיף 4 - לא מתאימה לפסיקה שלו עצמו, שאפילו "קריבה בעלמא אסור"!
6.
לפי ה"כלל" האמור לעיל בסעיף 3 ההלכה צריכה להיות כפסיקה האחרונה של עולא, וממילא, לא כפסיקה בסעיף 3.1!
6.1
וכך אמנם נפסק:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א:
כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה
7.
במלים אחרות, יש סתירה בין שני הפסקים שמובאים בסוגייתנו אחרי הביטוי "ופליגא"!
ואם כן, כיצד מתקיים הכלל שמובא בסעיף 3!
7.1
כל הנ"ל מתוך הנחה שמשמעות הביטוי "ופליגא ד" זהה תמיד!
8.
אלא יש לומר [מובא בפרשנים]:
עולא פוסק כבסעיף 5. פסיקה זו היא כללית-עקרונית-בסיסית לכל הציבור. אבל באופן אישי רשאי חכם "להקל" על עצמו ולנהוג כעולא עצמו בסעיף 4.
8.1
כנראה גם בגלל הפסיקה של רבי פדת.
8.2
זאת אומרת, שעולא עושה "פשרה" בין שני הדינים הסותרים שהובאו בסוגייתנו - המחלוקת בין רב חסדא ורבי פדת - בסעיפים 1-2.
8.3
לכן המשמעות של ה"ופליגא ד..." מתאימה לשני הפסקים [שעל פניהם נראים כסותרים].
