הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הדר ביה"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

עבודה זרה טו ע"א

גמ'. למימרא, דאיסורא ליכא, מנהגא הוא דאיכא, היכא דנהיג איסור נהוג, היכא דנהיג היתר נהוג;
ורמינהי: אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים, מפני שחשודין על הרביעה!
אמר רב: מקום שהתירו למכור התירו לייחד, מקום שאסרו לייחד אסרו למכור.
ור"א אומר: אף במקום שאסרו לייחד מותר למכור; מאי טעמא? עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר.
ואף רב הדר ביה דאמר רב תחליפא א"ר שילא בר אבימי משמיה דרב: עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר.

1.
הגמרא מעידה שרב חזר בו - "הדר ביה", והוא באר את המשנה כרבי אלעזר.

2.
נשאלת השאלה: הרי רב אמר בסוגייתנו שני הסברים על המשנה. מנין לנו שהוא חזר דווקא מההסבר הראשון?

3.
אפשר להסביר בכמה הסברים:

3.1.
מכיון שאם נסביר כפי הגמרא, שרב חזר בו מההסבר הראשון, יוצא אפוא, שאנו ממעטין במחלוקת מפני שאם רב חזר בו זאת אומרת שהוא מסביר את המשנה כמו רבי אלעזר.

3.2
את ההלכה השניה מביאים תלמידיו של רב בשמו. ואת ההלכה הראשונה בהסבר המשנה הגמרא מביאה בשם רב עצמו.

3.3
נראה סביר, שההלכה שנאמרה בשם תלמידיו היא המאוחרת יותר, וממילא משמע שרב חזר בו.

3.4
אולם לעיתים מופיע בש"ס שדווקא הלכה שנאמרה בשם תלמידו של חכם היא ההלכה המוקדמת של אותו חכם לפני שחזר בו, והתלמיד לא שמע על החזרה ומסר רק את את ההלכה ה"ישנה".

3.5
אולם בסוגייתנו כיון שמדובר בכמה דורות: "אמר רב תחליפא אמר רב שילא..." כנראה שכוונת הגמרא ללמדנו, שמסורת זו – בדברי רב - היא המעודכנת.

4.
לפי הסבר לעיל ניתן לומר הסבר מיוחד [חידוש] בנושא של "אמר רב... אמר רב...". ניסוח זה משמיע לנו שהאימרה של החכם שבשמו נאמרים הדברים היתה בספק, ולכן המסורת מעידה שאמנם זוהי ההלכה שהוא אמר למסקנה.