רב ספרא והמינים
עבודה זרה דף ד ע"א
"והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא, מאי דכתיב: (הושע ז, טו) וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע? אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי אֲיַסְּרֵם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעוה"ב, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע.
משתבח להו רבי אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול הוא, שבקו ליה מיכסא דתליסר שנין. יומא חד אשכחוהו, אמרו ליה, כתיב: (עמוס ג, ב) רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם. מאן דאית ליה סיסיא - ברחמיה מסיק ליה? אישתיק ולא אמר להו ולא מידי... אתא רבי אבהו... אמרו ליה: מאי שנא אתון דידעיתון? אמר להו: אנן דשכיחינן גביכון - רמינן אנפשין ומעיינן, אינהו לא מעייני. אמרו ליה: לימא לן את, אמר להו: אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? לאדם שנושה משני בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו - נפרע ממנו מעט מעט, שונאו - נפרע ממנו בבת אחת".
כאשר חכם שנשאל אינו יודע את התשובה, הגמרא מתארת זאת במקומות רבים במילים: "לא הוה בידיה". ואילו המילים: "אישתיק ולא אמר להו ולא מידי" משמעם בכל מקום שתיקה מכוונת ולא מחוסר ידיעה.
לכן גם בסוגיתנו, שתיקתו של רב ספרא לא היתה מחוסר ידיעה, כפי שסברו אותם מינים. אלא שלדעתו פירוש הפסוק: עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם הוא בדיוק כמו שפירש רב פפי משמיה דרבא לפני כן בסמוך את הפסוק: וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם: "אני אמרתי אֲיַסְּרֵם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעוה"ב". אך פירוש זה לא ניתן להאמר לאותם מינים שאינם מאמינים בעולם הבא, והם לא יקבלוהו. רב ספרא גם לא העלה על דעתו לבדות פירוש מחודש שיתאים גם לאמונת המינים, שהרי היה מקפיד על האמת כאמור במסכת בבא בתרא דף פח ע"א: "הכא בירא שמים עסקינן, כגון רב ספרא, דקיים בנפשיה (תהלים טו, ב) וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", ובמסכת מכות דף כד ע"א: "וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ - כגון רב ספרא". לכן שתק.
ואילו רבי אבהו היה מלומד בקשר ובשיח עם שלטונות הנכר. ואמרו: (כתובות דף יז ע"א; סנהדרין דף יד ע"א) "רבי אבהו כי הוה אתי ממתיבתא לבי קיסר, נפקן אמהתא/מטרוניתא דבי קיסר /לאפיה/ ומשרין ליה הכי: רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה, בוצינא דנהורא, בריך מתייך לשלם". לכן פירש להם כפירוש רבא דלעיל: "מאי דכתיב: (איוב ל, כד) אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ? אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: כשאני דן את ישראל, אין אני דן אותם כעובדי כוכבים, דכתיב: (יחזקאל כא, לב) עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה וגו' [גַּם זֹאת לֹא הָיָה עַד בֹּא אֲשֶׁר לוֹ הַמִּשְׁפָּט וּנְתַתִּיו] (ותרגם יונתן: חוֹבֵיהוֹן דְחָבוּ כְּחוֹבֵיהוֹן אֶתְפְּרַע מִנְהוֹן), אלא אני נפרע מהן כפיד של תרנגולת". ופירש רש"י: "וכן נפרע מהן מעט מעט בהסתר פנים בוהיה לאכול לפדותם מעונותיהן כדי שיזכו לעוה"ב". ובמשלו לא תיאר רבי אבהו את הרווח לעולם הבא, אלא רק את היתרון בפריסת העונש במקום כליה.
