גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף צ"ו, מדור "עלי הדף"
מסכת עבודה זרה
דף ד ע"ב

"לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה"

אמר רבי יהושע בן לוי, לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר (דברים ה, כו) 'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים' וגו', והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב (תהלים קט, כב) 'ולבי חלל בקרבי', ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב 'מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים', אלא למה עשו, לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור אומרים להו לכו אצל צבור (ד ע"ב), וברש"י: "'לא עשו ישראל את העגל' – כלומר, גבורים ושליטים ביצרם היו, ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהן, אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם, כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני, אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה וכו'. 'לא היה דוד ראוי לאותו מעשה' - דבת שבע... 'לומר לך' - גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים".

הקשה ה'תורת חיים': "קצת תימא, והלא כל הנביאים כולן הזהירו על התשובה, וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, שנאמר (דברים ל, ב) 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלקיך ושב ה' אלקיך' וגו', אם כן אין לך פתחון פה גדול מזה, והיאך מצי למימר שמא לא יקבלני". והגם שהוא אינו מיישב תמיהה זו, מצינו לה בספרים תירוצים שונים:

בספר 'קשת יהונתן' להרבי ר' יהונתן אייבשיץ זי"ע (דרוש הספד ו, ב) איתא: "המפרשים הקשו מה צורך להורות לבעלי תשובה, הלא מקרא מלא כתיב 'ושבת עד ה' אלקיך' וכו', ותירצו דהוה אמינא בעון קל, ולא בעון חמור כזה, ולכך קמ"ל".

ואילו הגה"ק ר' אלעזר הורוויץ זי"ע אב"ד טארניגרוד בעל ה'נועם מגדים' כותב בספרו 'אמרות טהורות' על תהלים (ד, ג): "והנלע"ד בדרך הפשוט, דהנה אמרו רז"ל במס' ב"ק (נ.) 'וסביביו נשערה מאוד', 'מלמד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה'... ואמרתי טעם בדבר שהקב"ה מדקדק באמת עם הצדיקים ביותר, והוא, בהיות הם קרובים אל משכן ה', וקרובים יותר אל המלך, אזי הפגם שלהם הוא עולה מאוד עד גבהי מרומים, ולא כן הדיוט החוטא אל המלך אין פגמו גדול כל כך וכו'. ובזה יבא המאמר הנ"ל לכלל ישוב, והוא, דאף כי התורה הזהירה במעשה התשובה, וגילה לנו שהקב"ה מקבל שבים, עם כל זה היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר דזהו דוקא באם האדם הוא בינוני, רק מחסדי ה' מטה כלפי חסד אמונתו, ואם יחטא זה האדם אזי יקבל הקב"ה תשובתו, הואיל ואין פגמו גדול כל כך, כי מעולם לא היה זה מרואי פני המלך, אמנם צדיק גמור ואיש חסיד אשר כל ימיו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, וכל נשימתו תהלל יה, ושמץ דבר לא נמצא בו, ובהיות האיש הזה יסודתו בהררי קודש מעלה מעלה, וא"כ כשיחטא ח"ו האדם הזה, אזי יעלה אל לבו שאין ארוכה ותרופה למכתו, והקב"ה לא יפנה לקבל תשובה ממנו. אמנם אחר אשר אדונינו המלך דוד ע"ה קיבל הקב"ה תשובתו על חטאו אשר חטא, ומי לנו גדול ביראה ובכל מילי מעליותא מדוד ע"ה, ועכ"ז קיבל הקב"ה תשובתו, הרי נלמד שהקב"ה טרף נתן גם ליראיו ולחושבי שמו כל הימים אם יחטא ויאשם, שעכ"ז תשובתו לא נשארה מעל ח"ו והקב"ה מקבלה".

וממשיך לבאר עוד: "וזהו כונת רז"ל: ש'אם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד', דאף שדוד המע"ה היו לבו חלל בקרבו, עכ"ז קיבל הקב"ה תשובתו, הוא הדין לכל אדם. וכן תשובת הציבור בכי האי גוונא אשר הם כולם צדיקים, עכ"ז אף שהפגם גדול הקב"ה מקבל תשובתם, ונלמד מישראל שהיו כולם צדיקים כולם אהובים כולם ברורים... ועכ"ז הקב"ה קיבל תשובתם, והוא הדין לכל ציבור, אף שהם צדיקים גמורים ופגמם גדול, עכ"ז הקב"ה מקבל תשובתם. ודבר זה לא למדנו מן התורה ומן הנביאים, כי היות סלקא דעתא אמינא לאיש אשר אלה לו, שהוא קרוב מאד אל המלך מלכו של עולם וכדוד וכישראל שבאותו הדור שעשו את העגל לא מהני תשובה, לזה היה גזירת הקב"ה שיארע המאורע דאותו מעשה לדוד ולאבותינו שבמדבר, ללמד העם דעת שידעו שגם בכי האי גוונא הקב"ה מקבל התשובה...". ויעויין שם שמאריך ליישב באופן נוסף. [עוד יצויין לחידושי אגדות למהר"ל בסוגיין (וראה מש"כ עוד ב'נתיבות עולם' נתיב התשובה פ"ד וב'תפארת ישראל' פמ"ח); וראה גם ב'נוה שלום' על מכילתין (להג"ר שלום הכהן שולאל זצ"ל מליוורנו, נדפס שם בשנת תקס"ד); 'פרחי כהונה' על מכילתין (בסוגיין); חידושי מהר"י שפירא (בסוגיין)].