|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אמרו ליה: מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא – סוס
"... ואין כל בריה יכולה לכוין אותה רגע חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה ויודע דעת עליון. אפשר, דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון מי הוה ידע? מאי דעת בהמתו לא הוה ידע? בעידנא דחזו ליה דהוה רכיב אחמריה, אמרו ליה: מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא? אמר להו: ברטיבא שדאי ליה. מיד: ותאמר האתון הלא אנכי אתונך וכו'" (עבודה זרה, ד ע"ב).
פירוש: "וְידֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן" (במדבר כד, טז), ויש לתמוה: וכי אפשר לפרש את הדבר כפשוטו שהיתה בו דעת רבה כל כך? אֶפְשָׁר, דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לֹא הֲוָה יָדַע [היה יודע], דַּעַת עֶלְיוֹן מִי הֲוָה יָדַע [האם היה יודע]? ותחילה מבררים: מַאי [מה] פירוש "דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לֹא הֲוָה יָדַע" [היה יודע]? בְּעִידָּנָא דַּחֲזוּ לֵיהּ דַּהֲוָה רָכֵיב אַחֲמָרֵיהּ [בזמן שראו אותו שרי מואב שהיה רוכב על חמורו], אָמְרוּ לֵיהּ [לו]: מַאי טַעְמָא לָא רְכַבְתָּא אַסּוּסְיָא [מה טעם אין אתה רוכב על סוס], שהוא ראוי לך יותר? אָמַר לְהוּ [להם]: בִּרְטִיבָא שְׁדַאי לֵיהּ [באחו הנחתי אותו], את הסוס, לרעות, ולכן אני רוכב על חמור. מִיָּד: "וַתּאמֶר הָאָתוֹן אל בלעם, הֲלֹא אָנכִי אֲתֹנְךָ" (במדבר כב, ל) שאתה משתמש בי כל הזמן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). לריכוז נושאים וקישוריות על הסוס הקש/י כאן.ממהלך שיחתם של בלעם וזקני מואב ניתן ללמוד על מעמדו של הסוס באותה תקופה. הזקנים פנו לבלעם בשאלה מדוע איננו רוכב על סוס כראוי לאדם במעמדו. על מנת להגן על כבודו בלעם מספק סדרה של תירוצים הנידחים על ידי האתון. ברקע דו-שיח זה עומד הצורך של בלעם בכבוד כפי שניתן ללמוד מדברי בלק (במדבר, כד י"א): "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד". המהרש"א (חידושי אגדות, עבודה זרה, ד ע"ב) הבין את דו-השיח באופן שונה ולדעתו שאלת הזקנים לגבי הרכיבה על האתון לא נבעה מכך שאין היא מכובדת אלא משום שאין היא מהירה די הצורך:
לענ"ד הראיות הרבות במקורות המוכיחות שרכיבה על סוס מכובדת יותר ורוח הדברים העולה מבין השיטין של השיחה תומכים במחשבה ששאלת הזקנים פגעה ב"בטן הרכה" של בלעם כלומר בצורך בכבוד. אם השאלה נגעה לנושא הטכני בלבד, כדעת המהרש"א, לא מובנת המוטיבציה של בלעם לסטות מהאמת הפשוטה ולא להודות שאין ברשותו סוס ולכן נאלץ לבוא על האתון. התחמקותו מעידה על כך שאמת זו לא הייתה רצויה בעיניו כנראה משום שפגעה ביוקרתו. ברוח זו פירש בעל ספר "ברכת יעקב" (מתוך "דף על הדף", עבודה זרה, שם):
|
