לע"נ סבתנו מלכה טויבע בת הרב יעקב לייב

נאמנות האב על בניו / הרב עופר לבנת

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

השבוע בדפי הדף היומי הגמרא (קכז עמוד ב) מביאה מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים אודות נאמנות האב על בניו. לדעת רבי יהודה, האב נאמן לומר מי מבניו הוא בנו בכורו, גם נגד מה שחשבנו עד עכשיו. כמו כן, האב נאמן לקבוע שבנו הוא ממזר או חלל. לעומת זאת, לפי חכמים, האב נאמן, רק כאשר אין ידוע לנו מי הבכור. רוב הראשונים פסקו כדעת רבי יהודה.

נחלקו הראשונים עד כמה רחבה נאמנות זו של האב. דעת בעל הלכות גדולות (הלכות מילה עמוד קנד) שהנאמנות של האב מוגבלת למקרה בו הוא קובע מי הוא בנו הבכור. לדוגמא כאשר הוא אומר על בנו הקטן שהוא הבכור, וממילא משתמע שבנו הגדול איננו בנו וממילא הוא ממזר, רק אז נאמן האב. אך אם האב אומר על בנו שהוא ממזר בלי קשר לקביעת בכורה, הוא אינו נאמן.

אמנם הרבה מהראשונים (תוספות ד"ה כך, רא"ש ח, כא ועוד) חולקים על הבה"ג וסוברים שבכל אופן יש נאמנות לאב על בניו, הן לקבוע מי הוא הבכור, והן לקבוע שהבן הוא ממזר.

שיטה מיוחדת לגבי נאמנות האב היא שיטתו של בעל התוס' הרי"ד (בתשובותיו סימן צב). לדעתו האב נאמן לומר שבנו הוא ממזר רק באופן שאומר שאכן הוא בנו, אלא שנולד לו מאישה שהיא אסורה עליו באחד מאיסורי העריות. אך אם מדובר על בן שנולד לו מאשתו והאב טוען שאינו ממנו אלא שאשתו זינתה, אין הוא נאמן לקבוע שבן זה הוא ממזר. נימוקו הוא שהתורה האמינה את האב רק על בניו, אך על בן זה, כיון שלדבריו אינו בנו, אין לו נאמנות לגביו. לפי שיטתו, במקום שידוע לנו מי הבן הגדול ומי הבן הקטן אין האב נאמן לומר על הקטן שהוא בכור ולהפוך את הגדול לממזר. רק במקרה שאנחנו לא בטוחים לגבי גילאי הילדים, ורק היה נדמה שאחד הוא יותר גדול, נאמן האב לומר על השני שהוא הגדול. 
  

סיכום ופסיקה:

השולחן ערוך (אבן העזר ד, כט) פסק כדעת הראשונים שבכל אופן יש נאמנות לאב לומר איזה מבניו הוא הבכור, וכן לומר על אחד מבניו שהוא ממזר או שאינו ממנו. אמנם, גם לשיטה זו, ישנם עוד הרבה פרטי דינים וסייגים לגבי נאמנות האב. לאחרונה יצא לאור ספר מקיף ומסכם אודות נאמנות האב בשם "ויכר יהודה" על ידי הרב יהודה פריס, הכולל גם סיכום של פסקי בתי דין הרבניים בישראל הנוגעים לעניין זה.

To the article in English