טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כגון אקונס ואפונס, כטספטייס ואכספטייס ואוטנס מותר – דג החרב
"תנו רבנן: אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיץ הרי זה מותר; יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים, כגון אקונס ואפונס, כטספטייס ואכספטייס ואוטנס מותר" (עבודה זרה, לט ע"א).
פירוש: תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: דג שאֵין לוֹ עַכְשָׁיו קשקשים, שהוא מסימני טהרה בדג, וְעָתִיד לְגַדֵּל קשקשים לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעָפִיָּץ הֲרֵי זֶה מוּתָּר. וכן דג שיֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו קשקשים וְעָתִיד לְהַשִּׁיר אותם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַיָּם, כְּגוֹן אָקוּנָס וְאָפוּנָס, כְּטַסְפָטִיָּיס וְאַכְסַפְטִיָּיס וְאוֹטָנָס מוּתָּר, שמה שאסור באכילה הוא דווקא דג שאין לו סנפירים וקשקשת כלל בכל שלב שהוא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: דג החרב שם באנגלית: Swordfish שם מדעי: Xiphias gladius
שם נרדף במקורות: אכספטייס? כספתיאס?
שם עברי: קלען החץ שם באנגלית: Mediterranean spearfish שם מדעי: Tetrapturus belone
שם נרדף במקורות: אכספטייס? כספתיאס?
נושא מרכזי: לזיהוי הדגים "כטספטייס" ו"אכספטייס"
הדג "אכספטייס" המוזכר בסוגייתנו ברשימת הדגים הטהורים לאחר דג בשם "כטספטייס" מופיע גם בגמרא בחולין (סו ע"א) בצמוד ל"כספתיאס". ניתן להניח, אם כן, ש"כטספטייס" הוא שיבוש של "כספתיאס" ואם כן השם היווני "כספתיאס" מופיע ברשימות בסוגייתנו ובחולין פעמיים, עם ובלי "א" בתחילתו ("כספתיאס" ו-"אכספתיאס")(1). תוספת ה"א" יכולה לנבוע מאחד משני גורמים:
א. ייתכן ומדובר באותו המין ו"אכספתיאס" הוא "כספתיאס" בתוספת "א" פרוסתטית בדומה לאִצְטָדִין בלשון חז"ל מיוונית στάδιον (stadion) ההופך בצירוף "א" לאצטדיון. לפירוש רש"י מדובר בשמות פרסיים: "אקונס ואפונס כספתיאס ואכספטיאס - כולן לשון פרסי הן". על פי מפרשים אחרים מסתבר שלמעט דג אחד כולם שמות יווניים. רבינו חננאל פירש: "... כגון אקינס ואפונס וכספתיאוס ואסיפתיאוס ואטונס. אלו כולם שמות של מיני דגים בלשון יון הן וכולן מותרין הן". ביוונית עתיקה xiphías הוא שמו של דג החרב (ξιφίας) (תמונה 1). מקור השם הוא במילה xíphos (ξίφος) שמשמעותה חרב. השם הלטיני של דג החרב הוא Xiphias gladius (גם gladius בלטינית הוא חרב).
אישוש לזיהוי זה ניתן לקבל מכך שאכן דג החרב מתאפיין בקשקשים שנעלמים עם ההתבגרות ("יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים"). בניגוד לתאור בספרות חז"ל אין קשקשי דג החרב נושרים אלא שוקעים בעומק העור. לדגים הקטנים יש קשקשים רגילים שאפשר לקולפם, אך במהלך התבגרותם הקשקשים משתנים לצורת מחטים שקשה לקלף והם נעלמים לגמרי בדגים הבוגרים משום שעורם מתעבה ומכסה בהדרגה את הקשקשים עד שהם נעלמים לגמרי (2).
ב. אפשרות אחרת היא שמדובר בשני מינים, "כספתיאס" ו"אכספתיאס", כאשר תוספת ה"א" מעידה על שמות שונים. משמעות השם היווני "חרב" (עם או בלי "א") מצביעה על מין אחר בעל מבנה דומה, אולי אחד ממיני משפחת המפרשניים (מרלין), שגם להם לסת עליונה דמוית חרב (תמונה 2). העובדה שקשקשי דג החרב נעלמים ואינם נושרים הביאה למחלוקת לגבי כשרותו וחלק מהאוסרים סברו שהדג הטהור שבו עסקה הסוגיה ("כספתיאס" או "אכספתיאס") הוא אחד או יותר מבני משפחת המפרשניים ולא דג החרב. ייתכן והכוונה למין קלען החץ הנמצא בים התיכון ומגיע גם לחופי הארץ. למעשה גם קשקשי דג זה אינם נושרים מאליהם באופן רגיל. קשקשי הדג נכנסים עם גדילתו לתוך העור, אבל נראים בעובי העור. בקילוף שכבה חיצונית, יוצאים הקשקשים בקלות והעור שמתחתם נשאר שלם (ראו בהרחבה במאמרו של הרב י. מ. לוינגר, 'מאור לכשרות', חלק ז' פרק דגים. ראו כאן). אם נקבל את דעת רוב הפוסקים המתירים את דג החרב הרי שבידנו שני מינים טהורים ("כספתיאס" ו"אכספתיאס") דמויי חרב המתאימים לשם היווני Xiphias. שני מינים אלו בעלי קשקשים בשלב הצעיר הנעלמים או נושרים עם ההתבגרות ולכן עונים לתנאי "יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מן הים".
הרחבה
סימני דג החרב הם הלסת העליונה הארוכה והיעדר סנפיר בטן. לדג החרב שני סנפירי שת. הצעירים שונים מהבוגרים בכך ששני סנפירי הגב מחוברים וכך גם שני סנפירי השת. שתי לסתותיהם מאורכות ובעלות שיניים וגופם מכוסה קשקשים. דג החרב חי בגוף המים מפני המים עד לעומק 800 מ'. הוא שחיין מעולה הנודד על פני מרחקים גדולים. הוא ניזון מדגים להקתיים אותם הוא לוכד לאחר שהמם אותם בעזרת חרטומו הארוך. החרטום גם משמש לנבור בקרקעית על מנת לחשוף סרטנים.
המפרשניים (מרלין) הם משפחת דגים החיים בים הפתוח בימים חמים וממוזגים בכל העולם. הריכוזים הצפופים ביותר ממשפחה זו נמצאים בין היתר במפרץ מקסיקו, באיים הקריביים ובחופי פלורידה. הם מהשחיינים המהירים ביותר בדגי הים ומגיעים למהירויות של 80 קמ"ש. מפרשניים ניזונים בעיקר מדגים ודיונונים, אותם הם מהממים ביעילות באמצעות הלסת העליונה דמוית החנית. לחברי המשפחה סנפיר גב מאורך דמוי מפרש ומכאן שם המשפחה. גופם מאורך והידרודינמי, הלסת העליונה מאורכת מאוד ודמוית חנית בדומה לדג חרב. הם שונים בכך שלדג החרב חרטום שטוח ואילו אצל המפרשניים הוא ארוך ומעוגל. בצעירותם הם מכוסים בקשקשים עגולים, אולם כשהדג מתבגר הם מתדלדלים ומתארכים והקצה מתחדד.
(1) בדפוס פיזרו הגרסה "כספטייס ואכספטייס". בכתב יד פריס: "ואכספיסיאס וכספתייס". בכתב יד ביהמ"ל "ואכפסתיס ואחפתייס", בכתב יד מינכן "סספטייס ואכספטייס". בתוספתא (חולין, צוקרמאנדל, פ"ג הל' כ"ז) נאמר: "... יש לו עכשיו אבל עתיד להשירה בשעה שעולה מן הים כגון הקולייס והפולמוס כספתיאס אכנס ואנתיניס וכו'".
(2) Govoni, J.J. et al, 2004, 'Ontogeny of Squamation in Swordfish Xiphias gladius', Copeia May, pp. 391-396.
מקורות עיקריים:
ד. גולני וד. דרום, מדריך הדגים של ישראל, הוצאת כתר 1997, עמ' 206.
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 177.
ויקפדיה (ערך "מפרשניים").
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
