סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

 עיקרון סגולי / רפי זברגר

שבועות מח ע''א

 

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק שני דינים של שבועות הקשורות לחנווני:
אמר לחנווני: תן לי בדינר פירות ונתן לו, אמר לו: תן לי אותו דינר. אמר לו: נתתיו לך ונתתו באונפלי - ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר.
אם הסכימו ביניהם הקונה והמוכר על מחיר מכירת הפירות, ויש מחלוקת ביניהם האם בעל הבית נתן לו את הכסף. בעל הבית אומר כי נתן לו את הכסף והוא שם זאת בארנקו, והחנווני מכחיש. בעל הבית חייב להישבע שנתן את הכסף ואז הוא נפטר מלשלם.
מקרה נוסף המובא במשנה: נתתים לך, והולכתים לתוך ביתך - ישבע חנווני.
במקרה זה השאלה היא, האם החנווני נתן לו את הפירות או שמא עדיין לא. הפעם החנווני צריך להישבע ונפטר מלתת את הפירות.
המשותף לשתי ההלכות הוא שהנתבע נשבע ונפטר. רבי יהודה חולק במקרה הראשון ופוסק: כל שהפירות בידו ידו על העליונה.
רבי יהודה חולק על המקרה הראשון וסובר שחנווני לא נותן פירות לפני שמקבל הכסף, ולכן אם הוא כבר קבל את הכסף, כנראה שגם קבל את הפירות, ולכן בעל הבית אינו מחויב שבועה כלל.
 

הנושא

הגמרא מביאה ברייתא העוסקת בדעת רבי יהודה: אימתי בזמן שהפירות צבורין ומונחין, ושניהן עוררין עליהן, אבל הפשילן בקופתו לאחוריו המוציא מחברו עליו הראיה.
הגמרא מסייגת את דברי רבי יהודה במשנה וקובעת כי רבי יהודה מסכים לתנא קמא שהבעל הבית חייב שבועה על הפירות, כאשר הפירות נשארו עדיין ברשות הרבים ולא נכנסו לרשות בעל הבית. אבל אם הפירות נכנסו לכליו של בעל הבית, על החנווני להוכיח טענתו (בבחינת ''המוציא מחברו עליו הראיה''), ולכן בעל הבית אינו מחויב שבועה. 
מהי סברת תנא קמא? מדוע הם מחייבים שבועה גם כאשר הפירות ביד בעל הבית? מסביר ''תורת חיים'' את תקנת שבועת ההיסט הזאת, ''כדי שלא יהא כל אחד הולך וגוזל את חברו''. שהרי בכל יום אדם קונה פירות ומוצרים אחרים, ויכול לטעון שכבר שילם על המוצרים. כדי שלא יקרה מצב כזה, חיובו חכמים את בעל הבית להישבע כי הפירות שלו, ''מפני תיקון העולם''. 
 

מהו המסר?

למרות שאנו מכירים את הכלל ''המוציא מחברו עליו הראיה'', ולאור כלל זה, חכמים לא היו צריכים לחייב את בעל הבית שבועה (כמו רבי יהודה), בכל מקרה חכמים ''דוחים'' כלל זה מפני "כלל יותר חזק ממנו''. "תיקון העולם" חזק יותר מהעיקרון של "חיוב להוציא בראיה".
אנו לומדים מכך עיקרון מאוד חשוב בחיים. הרבה פעמים אנו חייבים להכריע בין מספר עקרונות, ולהחליט איזה עיקרון גובר על משנהו, ומיהו העיקרון החזק אשר ''מנצח'' את העיקרון הפחות חזק ממנו.
כמו כן, אנו לומדים כי העיקרון של ''תיקון העולם'' הינו עיקרון מאוד בסיסי, בעל משקל סגולי רב. אנו מעדיפים לעשות דברים ''פחות טובים'', לצעוד בשבילים פחות נגישים ופחות יעילים, העיקר לשמור על ''תיקון העולם''. עיקרון זה מביא אותנו בין היתר, לא לעשות דברים שיגרמו למאבקים, וויכוחים, הטחת עלבונות הדדיים, לשון הרע ורכילות וכהנה דברים שליליים. נחשוב טוב, נעשה טוב ובעז''ה יהיה טוב.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר