לא יודע / רפי זברגר

שבועות מז ע''א

הקדמה

במשנה בתחילת המסכת למדנו על "שבועת המשנה", בה התובע נשבע ונוטל. אחד המקרים המנויים שם במשנה הוא ''כשנגדו חשוד על השבועה''. מדובר במקרה בו הנתבע, שהוא בעצם מחויב שבועה מהתורה, למשל במקרה והודה במקצת. אך אם חשוד על השבועה, למשל, אם הוא נשבע לשקר. ואנו חושדים שגם הפעם הוא יישבע לשקר, לכן במקרה זה, קובעת המשנה כי מעבירים את חובת השבועה על התובע אשר לאחריה, נוטל התובע את חובו המגיע לו. בהמשך לדין זה, הוסיפה המשנה על דין וקבעה: 
היו שניהם חשודים על השבועה – חזרה שבועה למקומה, דברי רבי יוסי. רבי מאיר אומר יחלוקו. הפסיקה של חלוקה ברורה, כל אחד מקבל מחצית הסכום, לגבי ''חזרה שבועה למקומה'', ישנן בגמרא שתי דעות: אמר רבי אמי: רבותינו שבבבל אמרו: חזרה שבועה לסיני, רבותינו שבארץ ישראל אמרו: בחזרה שבועה למחויב לה. "חזרה להר סיני" הכוונה – אין לבית דין שום יכולת לפסוק, לא בנושא שבועה ולא בתשלומי ממון, וחזרה שבועה למחויב לה (לווה), ומכיוון שאינו יכול להישבע – חייב לשלם. 
 

הנושא

רבא שאל את רב נחמן: היכי תנן? כלומר היה ברור שישנם שתי דעות במשנה, אחת של רבי יוסי, והשנייה של רבי מאיר, אך לא ידעו מי אומר מה. ענה לו רב נחמן: לא ידענא. כלומר, לא ידע מה התשובה. 
ממשיך רבא ושואל את רב נחמן: הלכתא מאי? כלומר, האם אתה יודע מה נפסק להלכה? וגם כאן אותה תשובה: לא ידענא. אינו יודע!
בהמשך מביאה הגמרא דעות אמוראים לגבי השאלה הראשונה: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ר' יוסי אומר יחלוקו, וכן תני רב זביד בר אושעיא. גם רב זביד וגם רב יוסף בשם .. רב נחמן אומרים כי רבי יוסי, הוא זה שאמר יחלוקו. מסבירים כי בתחילה רב נחמן באמת לא ידע מי אמר מה, ולבסוף נודע לו. 
בהמשך הגמרא יש אף פסיקה הלכה למעשה: אמר רב יוסף בר מניומי: עבד רב נחמן עובדא יחלוקו.
בסופו של דבר, רב נחמן אף פסק כי יש לחלוק, כדעת רבי יצחק (תוספות מסבירים כי לאחר שקבע כי הדעה הסוברת ''יחלוקו'' היא דעת רבי יוסי, ברור שאמנם כך יש לפסוק כך הלכה למעשה, שהרי רבי יוסי ורבי מאיר – הלכה כרבי יוסי). 
 

מהו המסר?

למדנו היום מספר הנהגות מעניינות מרב נחמן:
1. אין בושה לומר ''איני יודע'' ואף לחזור על כך פעם אחר פעם.
2. מותר לחזור מדעתנו. גם לאחר שרב נחמן אמר פעמיים שאינו יודע, אם בסופו של דבר הוא הבין ונודע לו מה התשובה, לא בוש לומר אותה בפה מלא.
שתי הנהגות מאוד חשובות. ישנם אנשים החושבים כי הם צריכים לדעת הכול, ואם יאמרו שאינם יודעים משהו, ערכם יקטן. הדבר ממש לא נכון, ולפעמים אף הפוך. אדם האומר בכנות שאינו יודע, לפעמים מוערך יותר מאדם המספר לכולם כי הוא תמיד יודע הכול.
כמו כן, ישנם אנשים (אולי אותם אנשים שהוזכרו קודם) החושבים כי אם אמרנו דבר מה, חייבים לעמוד על כך, ולא ניתן לומר: "אופס, טעינו לא ידענו, ועתה אנו מבינים ויודעים".
כמו תמיד, מה שנכון ביחסים בינאישיים, נכון שבעתיים בתוככי המשפחה: מותר לא לדעת, ומותר לחזור בנו ולשנות את דעתנו הקודמת!


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]