סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם לדעתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

 משמעות נסתרת / רפי זברגר

שבועות מג ע''ב - מד ע''א

 

הקדמה

למדנו במשנה בדף מ''ג על מקרים בהם קיבל המלווה משכון מן הלווה לביטחון ההלוואה, ואיבד את המשכון. דנו שם במספר מקרים המחלקים בין אם ערך המשכון היה פחות מסכום ההלוואה, שווה או גדול מסכום ההלוואה. בכל מקרה דנו האם הנתבע הודה במקצת הטענה, או אז יש חובת שבועה, לבין המקרה שבו הנתבע כופר בכול, אז אין שבועה מודה במקצת מן התורה, אך ישנה שבועת היסת מדרבנן. היום נלמד את דינו של שמואל האמורא, ונבחן אותו ביחס למשנה שלנו ולמחלוקות אחרות.
 

הנושא

אמר שמואל: האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ומשכן ליה קתא דמגלא אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי אבל תרתי קתאתי לא ורב נחמן אמר אפי' תרתי קתאתי.
שמואל דיבר על מקרה של סכום הלוואה של אלף (במטבע מסוים), והלווה נתן למלווה משכון בשווי נמוך בהרבה, כגון ''קת המגל'' - ואבד המשכון. פסק שמואל, כי ברגע שהמשכון נאבד, נאבדה איתה כל ההלוואה, והמלווה לא מקבל מאומה מן הלווה, זאת כיוון שהמלווה קיבל עליו בקבלת המשכון, הפסד כל ההלוואה.
אך מוסיף שמואל: אם נתן הלווה שתי קתות בתורת משכון, אין המלווה מפסיד את ההלוואה עם היאבד קת אחת. רב נחמן חולק וסובר שגם אם הלווה משכן עם שתי קתות, ונאבדה אחת מהן – אמנם לא הפסיד את כל סכום ההלוואה, אבל מפסיד מחצית מסכום ההלוואה. כל קת ''משעבדת'' חצי מסכום ההלוואה (אם יש X קתות, כל קת ''משעבדת'' ללווה את X / סכום ההלוואה).
הגמרא מיד מקשה מן המקרה השני במשנה שלנו (מתואר במאמר קודם), שם ראינו כי אם הלווה שהוא נתבע במקרה זה מודה במקצת חייב שבועה, והרי לפי שמואל יכול הלווה לטעון למלווה, קבלת אחריות על כל ההלוואה בעקבות קבלת המשכון, ולכן לא צריך להיות חייב בשבועה.
דוחה הגמרא ואומרת: מתניתין בדפריש, שמואל – בדלא פריש. שמואל מדבר רק במקרה ואין ''פירוש'' של המלווה ל''פעולת המשכון'', או אז, אומר שמואל – מפסיד את כל ההלוואה, אבל אם פירש ואמר שמקבל אחריות לפי שווי המשכון – אבדת המשכון מפסידה למלווה את הסכום של המשכון ואל השאר חייב הלווה להחזיר למלווה. [תוספות גורס הפוך בדיוק, כי רק אם פירש המלווה במפורש שהוא מקבל את המשכון כנגד כל החוב, רק אז פסק שמואל כי מפסיד הכול]
בהמשך, הגמרא מנסה פעמיים לתלות את דברי שמואל במחלוקת תנאים, ובכל פעם נדחית אפשרות זאת.
 

מהו המסר?

דינו של שמואל נראה על פניו מאוד תמוה. הכיצד ייתכן שאדם ברוב טובו מלווה לחברו סכום גדול, ואם איבד את המשכון השווה סכום פעוט בהרבה, הרי שבזאת איבד את כל סכום ההלוואה והלווה אינו חייב לפרוע לו מאומה. אמנם לגרסת התוספות מובן יותר, כי המלווה אמר במפורש שהוא מקבל את המשכון כנגד כל החוב, אך בוודאי לפי גרסת הגמרא (רש''י ועוד) קשה. יש כנראה להסביר, כי ישנה ''משמעות נסתרת מאחורי המעשים'' וכנראה מדובר במשכון בעל ערך מאוד יקר ללווה שהוא כביכול אמר למלווה: ''אני חייב לקבלו בחזרה, אם לא – הנך מפסיד את כל סכום ההלוואה''.
דינו של שמואל לפי הבנת התוספות, הובאה בשולחן ערוך כ''יש אומרים'' ברמ''א (חושן משפט, ע''ב, ב').
"משמעות נסתרת" העומדת מאחורי מילים או מעשים הינה אפשרות שיש להתייחס אליה. לא לחשוב בכל מצב, כי רק הדברים שנאמרים או נעשים במפורש, הם המחייבים ותקפים. לא – לפעמים דווקא הדברים הנסתרים אשר לא נאמרים, אך כנראה מובנים ומוכרים, הם הם הדברים המשמעותיים.
גם בדברים הנאמרים בתוככי המשפחה, יש לשים לב היטב, גם למה שלא נאמר, גם למסרים שמבקשים להעביר ללא מילים וללא ביטויים מפורשים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר