הקשבה אמיתית והסקת מסקנות נכונה / רפי זברגר

שבועות מ ע''א

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת פרק שישי על שבועת הדיינים מסוג ''מודה במקצת''. זוהי שבועה אשר מקורה מן התורה, כאשר הנתבע מודה בחלק מהתביעה וכופר בשאר התביעה.
בדף שלנו אנו לומדים שתי מימרות של רב נחמן בשם שמואל בנושא זה, אנו נעסוק במימרה השני. 
 

הנושא

ואמר רב נחמן אמר שמואל :טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן – חייב. אמר לו רבי יצחק: יישר, וכן אמר רבי יוחנן.
אומר רב נחמן שאם נתבע חיטים ושעורים, והנתבע מודה שחייב חיטים וכופר בשעורים (או הפוך) – חייב הנתבע להישבע מדין ''מודה במקצת''. רב יצחק שמע את דברי רב נחמן ואמר לו: יישר כוח, ואכן כך פסק רבי יוחנן, מגדולי אמוראי ארץ ישראל. 
מכלל דפליג עליה ריש לקיש.
מכוח העובדה כי ישנם מחלוקות רבות בש''ס בין רבי יוחנן וריש לקיש, מסיקה הגמרא מדברי רבי יצחק, כי כנראה ריש לקיש חולק על רבי יוחנן, ולכן אמר שדברי רב נחמן זהים לדבריו של רבי יוחנן, ולא הזכיר כי הם זהים גם לדברי ריש לקיש. 
הגמרא דוחה מסקנה זו באחת משתי האפשרויות הבאות:
1. איכא דאמרי: מישהא הוה שהי ליה ושתיק ליה. 
כדי להבין תשובה זו נצטט את דברי רש''י הנפלאים: כך היה דרכו של ריש לקיש, כשהיה ר' יוחנן אומר דבר בבית המדרש היה שוהה מלהשיב עד שיגמר רבי יוחנן כל צרכו וכל טעם דבריו, ואח"כ היה חולק עליו. ובתוך כך יצא רבי יצחק זה מבית המדרש ולא שמע אם נחלק עליו:
רש''י מספר לנו את התייחסותו של ריש לקיש לדברים שאמר רבי יוחנן בבית המדרש. ריש לקיש היה מאזין בקשב רב, ממתין בסבלנות רבה עד שיסיים רבי יוחנן את כל המסר שביקש לומר, וכן את הנימוקים והסיבות לדבריו, אז, ורק אז התייחס ריש לקיש לדבריו של רבי יוחנן. 
לכן, אומר רש''י במקרה שלנו, כנראה שרבי יצחק שמע את דברי רבי יוחנן, ותוך כדי הדברים שלו, בעודו מסביר את הנימוקים לדעתו, רבי יצחק עזב את בית המדרש, ולכן לא הספיק לשמוע את התייחסותו של ריש לקיש לדברי רבי יוחנן. לאור הסבר זה, אין להסיק מדברי רבי יצחק שריש לקיש אינו חולק את רבי יוחנן, שהרי ייתכן שהוא אמנם חלק עליו, אך רבי יצחק לא שמע דברים אלו. 
2. איכא דאמרי: מישתא הוה שתי ליה ושתיק ליה. לפי הסבר זה, ריש לקיש שתה משהו תוך כדי דברי רבי יוחנן, ולכן השתהה בהתייחסותו לדבריו של רבי יוחנן רבו, וזאת הסיבה שאין לנו הוכחה, האם באמת ריש לקיש מסכים לרבי יוחנן או חולק עליו. 
 

מהו המסר?

1. אנו לומדים לפי ההסבר הראשון בגמרא, לאור פירושו של רש''י שיעור חשוב מאוד ב''מידת ההקשבה''. ריש לקיש לא נכנס לדברי רבי יוחנן, לא התייחס באמצע דבריו, וגם לא לאחר שסיים את עיקרי דבריו, אלא חיכה בסבלנות לשמוע גם את הנימוקים והטעמים לדבריו. רק לאחר כל זאת, לאחר שעיכל'' את המסר ואת הנימוקים למסר זה, אם הייתה לריש לקיש דעה שונה מדעת רבו, אמר אותה, תוך כבוד רב לרבי יוחנן.
מידת ההקשבה לוקה אצל אנשים רבים. הם כלל וכלל לא מקשיבים באמת לדעה הנשמעת. קופצים מיד לאחר תחילת הדברים, רוצים מאוד להשמיע את דעתם שלהם, ולא עושים מאמץ להקשיב ולהבין עד הסוף את הדעה השנייה.
כדאי מאוד ללמוד מדרכו היפה של ריש לקיש. מומלץ מאוד להשהות כל התייחסות לדעה שונה, מתוך רצון אמיתי לשמוע ולהבין ורק אחר כך להגיב.
לחכות, לחכות ולא לקפוץ. לשמוע, להמתין מספר שניות, לעכל את הנאמר, ורק אז, אם יש לנו דעה חולקת, ניתן לאומרה. בלי התלהמות, בלי כעס ועם כובד ראש וכבוד רב לצד שכנגד. תהא דרכו של ריש לקיש נר לרגלינו בנושא חשוב זה.
2. הסקת מסקנות שלימה. הגמרא הסיקה מתוך דברי רבי יוחנן, מהי דעתו של ריש לקיש. ראינו עתה, שמסקנה זו כלל וכלל אינה הכרחית. היא נובעת מהנחת יסוד (מחלוקות רבות בין ריש לקיש לרבי יוחנן), ללא בחינה האם הנחת יסוד זו נכונה גם במקרה שלנו.
רצוי מאוד לבחון מחדש כל הנחת יסוד, גם אם שורשה עמוק ועתיק. כדאי לבדוק שוב, האם אותה הנחת יסוד מתאימה ושייכת גם למקרה המדובר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]