הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מאן חכמים

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות לו ע"א

 

המקלל אביו ואמו בכולן - חייב, דברי ר"מ, וחכמים פוטרין

1.
הגמרא מצטטת את משנתנו שבה חכמים חולקים על רבי מאיר.

2.
יש לשים לב שגם אם לא היה כתוב במשנה "דברי רבי מאיר" היינו אומרים, שמסתמא זה רבי מאיר [על פי הכלל: "סתם משנה רבי מאיר" – לפי כמה ראשונים שכך הוא אפילו אם באותה משנה יש מחלוקת].

3.
אולם אם לא היה כתוב "רבי מאיר" הכלל הוא שאותו "סתם רבי מאיר" שהוא "תנא קמא" מעמדו כרבים - כ"חכמים".

3.1
ואז היתה במשנה מחלוקת בין "חכמים" ל"חכמים" ואין כלל הכרעתי במחלוקת מעין זו.

3.2
לכן, רבי יהודה הנשיא כתב "דברי רבי מאיר", וחכמים חולקים עליו, ובמקרה כזה הכלל הוא "יחיד ורבים – הלכה כרבים", כלומר כחכמים וכנגד רבי מאיר. וכך פסק הרמב"ם.

4.
הגמרא בסוגייתנו:

מאן חכמים? רבי מנחם בר יוסי;
דתניא, רבי מנחם בר יוסי אומר: +ויקרא כ"ד+ בנקבו שם יומת - מה ת"ל שם? לימד על המקלל אביו ואמו, שאינו חייב עד שיקללם בשם.

הגמרא טוענת שחכמים שבמשנתנו הוא למעשה התנא "רבי מנחם בר יוסי", ומוכיחה זאת מברייתא.

4.1
בכל זאת יש להעיר ולשאול: האם בברייתא יש מי שחולק על רבי מנחם בר יוסי.

5.
רמב"ם הלכות ממרים פרק ה הלכה ב:

אינו חייב סקילה עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדין, אבל אם קללם בכינוי א פטור מן הסקילה, ולוקה כדרך שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל.

5.1
הגהות מיימוניות הלכות ממרים פרק ה הלכה ב:

[א] כחכמים היינו ר' מנחם ב"ר יוסי לגבי ר' מאיר דמחייב ע"כ:

6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תו:

" מאן חכמים ר' פלוני, משמע דהיכא דאיתמר האי לישנא בגמרא לאו למימרא דיחידאה הוא ולא קי"ל הכי אלא אדרבא אשמועינן תלמודא דאע"ג דסברא יחידאה היא הכי קי"ל
ולמדך דחכמים דקתני מתניתין אין זו סברת רבים אלא יחידאה היא ורבים קבלו מאותו יחיד סברא זו ומשום הכי הלכה כמותו והיינו דאפקה רבי בלישנא דחכמים וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים פ"ו וז"ל אבל מה שנאמר במשנה חכמים ר"ל כי לפעמים יכנה בחכמים בשביל אחד מן האנשים שהקדמנו שמותם ופעמים ירצה לומר בשביל כל המון החכמים ופעמים יבאר בתלמוד ויאמר מאן חכמים ר"פ ואולם יעשה זה בהיות המקבלים רבים שקבלו מן החכם ההוא ובעבור היות אנשי הדעת ההוא רבים יקראם חכמים ואפילו שיהיה לאיש אחד עכ"ד "

משמע מדבריו, שכוונת הגמרא לומר, שאמנם הדעה במשנתנו היא דעת יחיד - של רבי מנחם בר יוסי, אולם מכיון שרבי יהודה הנשיא כינה את הדעה "וחכמים..." סימן שכך הוא - רבי יהודה הנשיא - פוסק למרות שהוא דעת יחיד.

7.
כל זה נכון אם נאמר שהדעה בברייתא של רבי מנחם בר יוסי היא דעת יחיד וחכמים חולקים עליו, ולכן מובן מדוע סוגייתנו אומרת שמשנתנו קוראת לאותו רבי מנחם בר יוסי בלשון "חכמים".

7.1
אולם, אם בברייתא אין חולק ומשמע שזוהי דעת הברייתא מדוע משנתנו צריכה לקרוא לו "חכמים".

7.2
אולי בגלל שיוצא שיש מחלוקת בין רבי מנחם בברייתא לרבי מאיר במשנתנו, וההגיון אומר שהלכה כרבי מאיר מפני שהיה דור לפני רבי מנחם בר יוסי.

7.2.1
או שמא נאמר, שרבי מנחם אמר בשם אביו, רבי יוסי, והכלל הוא שהלכה כרבי יוסי מחברו, גם כנגד רבי מאיר, ולכן סוגייתנו קוראת לו "וחכמים".

7.2.2
אמנם קצת קשה: הרי גם אם היה כתוב במשנה "רבי מנחם בר יוסי" יתכן שהלכה כמותו ואין צורך לשנות את שמו ל"חכמים".

7.3
אלא אפשר לומר: אמנם בברייתא כתוב רק "רבי מנחם בר יוסי אומר..." ולא מוזכרים חכמים שחולקים עליו. אולם מכיון שהלשון הוא: "רבי... אומר..." משמע שהוא בא לחלוק, וכנראה שידוע לגמרא שחכמים חלקו עליו [ראה לעיל בסעיף 4.1], לכן סוגייתנו מדגישה שמשנתנו היא כרבי מנחם בר יוסי [ובניגוד לחכמים שחולקים עליו, כנראה, בברייתא]. וכל זה אם נאמר שגם בתחילת משנה הביטוי : רבי.... אומר..." בא לחלוק. [ראה "בית אהרן", כרך ג, מעמוד שעב]

7.4
אולם בניגוד לכל ההסבר הנ"ל ראה עוד ברבי עקיבא איגר ובחזון איש [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קח]

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)