תוספת משפרת / רפי זברגר

שבועות לג ע''ב
 

הקדמה

במשנה השנייה בדף שלנו מתוארים מספר שבועות שלא מתחייבים עליהם משום שבועת העדות. נצטט חלקן:
משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו שאני כהן, שאני לוי, שאיני בן גרושה, שאיני בן חלוצה... הרי אלו פטורין:
המקרים שציטטנו לעיל עוסקות באדם המשביע את חברו שיעיד כי הוא כהן או לוי, או שהוא כהן כשר ואינו בן גרושה או בן חלוצה (אם גרושה או חלוצה נישאת לכהן, הרי שהבנים הנולדים להם הינם חללים, ופסוקים לכהונה).
כל המקרים המפורטים במשנה עוסקים בנושאים שאינם ממוניים, ולכן אינם מחייבים משום שבועת העדות.
 

הנושא

הגמרא שואלת מניין אנו יודעים שהתורה מדברת בשבועות העדות רק בתביעות ממון?
עונה הגמרא: ר' אליעזר אומר: נאמר כאן אואין (ויקרא ה', א' - אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם.) ונאמר להלן (שם, כ''א: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה, וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ) אואין,  מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון.
רבי אליעזר משווה בין שתי שבועות הכתובות בפרק ה' בספר ויקרא. פסוק א' מדבר על שבועת העדות, ופסוק כ''א עוסק בשבועת הפיקדון, עליה נלמד בהמשך המסכת. בשתי השבועות יש מספר פעמים את המילה "או", בלשון הגמרא "אואין" (או ברבים). ומכיוון שבשבועת הפיקדון מדובר על ממון (כל הדוגמאות בתורה עוסקות בממון), לומד רבי אליעזר שגם שבועת העדות אינה נוהגת אלא רק בנושאי ממון. 
דוחה הגמרא את הגזירה שווה, ומביאה ראיה מתוך דיני רוצח בספר במדבר (ל''ה, כ'-כ''א: וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה וַיָּמֹת אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת - מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה.. ) שם גם כתובים אואין אשר אינם עוסקים בנושאי ממון.
דוחה הגמרא את הדחיה: דנין אואין שיש עמהן שבועה מאואין שיש עמהן שבועה ואל יוכיחו אואין דרוצח שאין עמהן שבועה . אין להקשות מתוך דיני רוצח שאינם קשורים לנושאי שבועה, לעומת שבועת העדות ושבועת הפקדון.
הגמרא ''לא מרפה'' ומוכיחה מדיני סוטה (במדבר ה', י''ד: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָ-ה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה.) שם מדובר בשבועה (משביעין את הסוטה) ובכל אופן לא מדובר שם בנושא ממוני!
מוסיפה הגמרא "גורם חדש'': דנין אואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן מאואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן ואל יוכיחו אואין דרוצח שאין עמהן שבועה, ואל יוכיחו אואין דסוטה שאע"פ שיש עמהן שבועה יש עמהן כהן. אנו משווים רק בין שני דינים של שבועה ''שאין בהם כהן'', כמו שבועת העדות ושבועת הפיקדון, לעומת סוטה, שם יש כהן אשר משביע את הסוטה (וכמובן רוצח, שם אין בכלל שבועות), אשר ''יוצאים מחוץ למשחק''.
 

מהו המסר?

למדנו היום כי נוכחות הכהן משנה את הדין, ולכן השווינו רק בין שני נושאים שיש בהם שבועה ויש בהם כהן.
כלומר, הוספת אדם (חשוב) משנה את הסטאטוס – שהרי, אינה דומה שבועה עם כהן לשבועה ללא כהן!
גם בחיים אנו מכירים מקרים רבים, בהם תוספת של אדם או קבוצת אנשים משנה את התייחסות שלנו לאותו אירוע.
למשל, אינה דומה ארוחת שבת משפחתית ללא אורחים, לסעודת שבת עם אורחים. הראשונה יכולה להתנהל באופן ''לא פורמאלי'' עם מספר תבשילים מצומצם, לעומת סעודה עם אורחים, אליה נכין מטעמים לרוב, עם הגשה נאה ומרשימה.
אין זו בעיה או ''התנהגות לא ראויה'' שינוי התייחסות בעקבות תוספת נוכחים, שהרי אנו ייצוגיים יותר ומשקיעים יותר, כאשר נוכחים אנשים נוספים לאלו שאנו ''רגילים אליהם בחיי יומיום''.
"תכונה אנושית" זו, יכולה להוות ''כלי עבודה'' גם בהיבטים חינוכיים. אם למשל, ילד אינו משתף פעולה בנושאים מסוימים, הגם שהם חשובים, וכל ניסיונות השכנוע לא עולים יפה, ניתן לחשוב לצרף למאמץ ''גורם משפיע'', נכנה אותה ''תוספת משפרת'' אשר ישנה את כללי המשחק. ''תוספת משפרת'' זו יכולה להיות חבר טוב, או אולי קרוב משפחה דומיננטי וכדו', אשר נוכחותו ''עושה טוב'' לילד. לפעמים רק נוכחות של אותו גורם יכולה לחולל את השינוי הרצוי ולהשפיע על הילד לטובה, יותר מאשר ההורים או המורים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]