סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1059

"ת"ר אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע"

עבודה זרה ד ע"א

ומפ' הברייתא מהו רגע של הקב"ה "אחד מ-5 ריבוא ו-3848 בשעה, זה הוא רגע, ואין כל ברייה יכולה לכוון אותו רגע חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון". ומסבירה הגמ' "מאי ויודע דעת עליון שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקב"ה כועס בה והיינו דקאמר להו נביא (מיכה ו') עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה', א"ר אלעזר אמר להן הקב"ה לישראל עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותן הימים, שאם כעסתי עליכם לא נשתייר מעובדי כוכבים משונאיהם של ישראל שריד ופליט, והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק, מה אקב לא קבה קל ומה אזעם לא זעם ה' ". ע"כ דברי הגמ'.

ז"א שכאשר הפסוק מכנה את בלעם ויודע דעת עליון מסבירה הגמ' שבלעם ידע לכוון את אותו פסק זמן קצר המוגדר כרגע, ובאותו פסק זמן קצר היה בלעם מקלל, וקללתו היתה מתקיימת משום שהקללה נאמרה באותו רגע של זעם, אבל כדי שקללותיו של בלעם לא יחולו, לא זעם הקב"ה בכל אותם ימים בהם ניסה בלעם לקלל את ישראל, ואלו הם צדקות ה' אותם מציין הנביא מיכה.

על סמך דברי גמ' אלו מסביר הרה"ק ר' יששכר דב מבלז זצ"ל ענין נפלא בפר' בלק. תלמידי הבעש"ט אמרו בשם הבעש"ט יסוד נפלא בהנהגתו של הקב"ה, נא' בתהלים "קל זועם בכל יום" ובמקום אחר נא' "חסד קל כל היום". אמר הבעש"ט שכל יום ויום יש בו את שתי הבחינות, יש לפני הקב"ה בחינה של קל זועם בכל יום, ויש גם את הבחינה של חסד קל כל היום. אמנם מידת החסד כאשר היא מושפעת מלמעלה, היא מושפעת באופן של כל היום, שהרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות, אבל הקב"ה מנהיג את עולמו בשתי המידות המנוגדות הללו, יש את המידה של קל זועם בכל יום, ויש את המידה של חסד קל כל היום, ושתי המידות נצרכות להנהגת העולם. אילו היה הקב"ה מנהיג את העולם רק בבחינה של קל זועם בכל יום, לא היה העולם יכול לעמוד מפני זעמו של הקב"ה, מצד שני אילו היה הקב"ה מנהיג את העולם רק בבחינה של חסד קל כל היום, היתה אותה מידה יכולה להתפשט גם למצבים שאינם רצויים, אנו יודעים שהעבירות החמורות של עריות מוגדרות בתורה כחסד, "חסד עשו דמיהם בם" אנו יודעים שניתן להשתמש במידה של אהבה גם בצורה הלא נכונה ולהביא בזה חורבן, לכן הקב"ה מנהיג את עולמו בצורה כזו, שמידה אחת מקזזת את השניה, הקל זועם בכל יום מתבקש כדי להכניס מורא בלב האנשים שלא תתפשט מידת החסד מעבר לגבולות הטבעיות שלה, ואילו מידת החסד שולטת בעולם, כדי שלעולם יהיה קיום, עד כאן היסוד בהנהגת העולם ע"י הקב"ה כפי שהיא מופיעה במשנת תלמידי הבעש"ט בשם רבם.

הרה"ק מבלז הסביר ע"פ דברי בעש"ט אלו רעיון בפר' בלק. נא' בסוף פר' בלק, כאשר בלק מתאכזב קשות והוא עונה לבלעם "ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים, ועתה ברח לך אל מקומיך, אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד" בלעם מתנצל ואומר כך: "ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דיברתי לאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי, אשר ידבר ה' אותו אדבר", אחר ההתנצלות הזו ממשיך בלעם ואומר כך: "ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים". רש"י במקום בשם הגמ' בסנהדרין מסביר את דברי הפסוקים "לכה איעצך" מה עליך לעשות כדי לנצח, ומהי העצה, דע שאלקיהם של אלו שונא זימה הוא, בוא ועשיאך עצה ויסור שכינה מישראל, הכשל אותם בבנות מואב, ונמצא הקב"ה מסלק שכינתו מישראל ואז אתה מנצחם. ואנו יודעים שאמנם בלק השתמש באותה עצה מזוהמת, וכפי שנא' בהמשך הפר' בפרק זה: ויקם בלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות בבנות מואב וכו'. וכידוע שבעקבות זה נענשו ישראל במגפה ויהיו המתים במגפה 24 אלף. שואל הרה"ק מבעלז מדוע חשב בלעם שניתן לפתות את העם בעבירה חמורה כזו, והרי באחת מן הנבואות נאמר שם וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים, והגמ' שם במס' סנהדרין מבארת שבלעם ראה כיצד השכינה שורה בכל בית שבישראל. בלעם פתח ואמר "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל", בלעם ראה את עמ"י בשיא גדולתו ובתוקף קדושתו, מדוע חשב בלעם שהעצה שלו תועיל, כיצד ניתן לקחת את העם הקדוש הזה כאשר הוא נמצא בשיא גדולתו, כאשר השכינה שורה על כל פתח מבתי ישראל ולנסות לפתות אותו לעבירה המשתייכת לדיותה התחתונה, והרי בלעם הבין מהי קדושה, העצה של בלעם לכאורה במצבם של בני ישראל, היא עצת הבל ושווא, כלום לא פחד בלעם שבלק יעניש אותו על כך שאחר שאיכזב אותו קשות הוא ממשיך לייעץ לו עצות שאינם פועלות. מסביר זאת הרה"ק מבלז כך: גם בלעם ידע את הסוד שהקב"ה מנהיג את עולמו בשתי המידות המנוגדות. הקב"ה מנהיג את עולמו בחסד קל כל היום, ובקל זועם כל יום, כאשר בלעם מנסה לקלל כמה ימים והוא לא מצליח, והוא אומר "מה אקב לא קבה קל ומה אזעום לא זעם ה' " וע"פ הסבר הגמ' אצלנו בע"ז נוכח בלעם לדעת שבאותם ימים אין הקב"ה זועם בכלל הבין בלעם שימים אלו מסוגלים להטות את לב ישראל אל מעבר מגבלות החסד, ידע בלעם שימים אלו מונהגים ע"י הקב"ה במידת החסד בלבד בלי שמידת הזעם תאזן את החסד, לכן הבין בלעם שזהו הזמן המסוגל לייעץ לבלק את אותה עצה מזוהמת, ובכך מסביר הרה"ק מבלז את דברי הנביא, הרי אנו יודעים שאלקיהם של אלו שונא זימה, ואעפ"כ לא זעם הקב"ה באותם ימים, למרות שהוא ידע שע"י חוסר הזעם יתכן שהחסד יתפשט אל מעבר לגבולותיו, וזו המשמעות העמוקה בדברי הנביא, עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ה', אמר רבי אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל: עמי ראו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי עליכם כל אותם הימים היינו הקב"ה ברב צדקותו וויתר על מידת הקל זועם למרות שהוא ידע שדווקא מידה זו תביא את עבירת השיטים אע"פ שהקב"ה בבחינת אלקיהם של אלו שונא זימה ע"כ הסברו הנפלא של הרה"ק מבלז.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)