דברים של טעם / רפי זברגר

שבועות כ ע''ב 
 

הקדמה

למדנו במשנה אשר פתחה את הפרק השלישי על ''שתים שהן ארבע'' בשבועת ביטוי. הסברנו במשנה כי ''שתים'' הכוונה לשתי שבועות של ''אוכל'' ו''לא אוכל'', ו''ארבע'' הכוונה לשתי שבועות של ''אכלתי'' ו''לא אכלתי''.   כל ארבע השבועות הללו נקראות ''שבועת ביטוי''. 
 

הנושא

כאשר רב דימי הגיע מארץ ישראל לבבל אמר את הדברים הבאים בשמו של רבי יוחנן, אמורא ארץ ישראלי:
אוכל ולא אוכל – שקר, ואזהרתיה מהכא: (ויקרא, י''ט, י''ב): וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר. אכלתי ולא אכלתי – שוא, ואזהרתיה מהכא (שמות, כ', ו'): לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹקֶיךָ לַשָּׁוְא, בקונמות - עובר ב (במדבר, ל', ג'): לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.
רב דימי הגדיר שלש הלכות, ומצטט שלושה פסוקים שונים, המהווים מקור להלכות אלו :
1. "שבועת שקר" – שבועה על העתיד: שבועה שאוכל, או שבועה שלא אוכל. 
הסבר: לא להישבע בשמו של הקדוש ברוך הוא, שבסופו של דבר יתברר שהיה שקר. 
2. "שבועת שווא" – שבועה על העבר: שבועה שאכלתי, או שבועה שלא אכלתי. 
הסבר: כבר בשעת השבועה מתברר ששבועתו אינה שווה מאומה.
3. "קונמות" - אחד הלשונות של נדרים, ומקור האיסור שלו, מ"הפסוק הכללי" לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.
בהמשך הפרק (כ''ט.) מגדירה המשנה שם מהי שבועת שווא, למשל, קובעת המשנה: נשבע לשנות את הידוע לאדם: אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב... כלומר, אדם הנשבע על דבר מה, שברגע השבועה ברור לכולם כי זוהי "אמירה לבטלה'' שאינה מתארת דבר הקיים במציאות, כמו הדוגמא לעיל, שאדם נשבע כי עמוד של זהה הינו עשוי מאבן. גם "שבועת שווא" בדברי רב דימי בשם רבי יוחנן, מתארת שבועה שברגע אמירתה כבר ברור לחלוטין כי אינה מתארת מציאות נכונה. אמנם יש הבדל בין שני סוגי שבועות השווא, שהרי הנשבע על העבר בשוגג חייב קרבן, כפי שלמדנו במשנתנו, לעומת שבועת שווא של המשנה בדף כ''ט אינה מחייבת שבועה. 
 

מהו המסר?

התמקדנו היום בשבועת שווא, כפי שלמדנו בדברי רב דימי ובמשנה בהמשך הפרק. הרעיון של שבועה זו, כי אין להוציא מפינו ''דברי הבל שאין בהם טעם''. נשבע על לשעבר, והמקרה באמת לא קרה, אמנם הוציא שקר מפיו, אך אנו מעדיפים לקרוא לכך ''שבועת שווא'' כיוון שיש לדבריו משמעות יותר גדולה במרכיב ה''שווא'' מאשר במרכיב ה''שקר''. כפי שרש''י מגדיר: דלשון שוא לשון ''ולא כלום'' כמו (ישעיהו ה', י"ח): הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָו‍ֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא.
המסר שניתן ללמוד משבועה זו, לשמור את עצמנו מלומר דברי שווא. אנשים נוהגים לומר דברים שונים ומשונים, שלחלקים מסוימים מהם אין שום משמעות. כדאי ורצוי להימנע מלומר זאת, כדי שלדברים היוצאים מפינו יהיה משקל, ויזכו ליחס של כבוד.
מסר זה חשוב ביותר גם בדיבור של הורים כלפי ילדיהם. אם נאמר לילדים ''דברים שאין בהם טעם'', דברי הבל ושווא, הרי שיחסם כלפינו לא יהיה יחס של כבוד והערכה, אלא של ''פחיתות כבוד'' ולפעמים אף זלזול.
באופן כללי כדי להמעיט בדיבור (ולהרבות במעשים) כנאמר במסכת אבות (א', ט''ו): אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]