זריזות / רפי זברגר

שבועות יד ע''א-ע"ב  
 

הקדמה

היום אנו מסיימים פרק ראשון, וישר מתחילים את הפרק השני ''ידיעות הטומאה''. פרק זה מהווה המשך ישיר למשנה הראשונה במסכת, המדברת בין היתר על ''ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע". הסברנו בדף הראשון במסכת, כי מדובר על שתי אפשרויות בטומאת מקדש וקודשיו הכתובים במפורש בתורה, ועוד שתי אפשרויות נוספות הנלמדות ע''י חכמים, אך גם אסורות מן התורה. 
 

הנושא

המשנה בתחילתה מסבירה מהן ''שתים" ומהן "ארבע''. שני המקרים המפורשים בתורה מתייחסים להיעלמות הטומאה, אך ידיעה כי נאסר לאכול קודשים, או להיכנס למקדש. ושני מקרים נוספים הנלמדים ע''י חז''ל: היעלמות הקודש (לא זוכרים כי הדבר קדוש) או המקדש (לא זכור כי המקום הינו בית המקדש) אך יודעים ומודעים לטומאה.
נקפוץ להמשך המשנה בעמוד ב' ונלמד קטע משם: 
נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש, נעלם הימנו מקדש וזכור הטומאה, נעלם ממנו זה וזה והשתחוה, או ששהה בכדי השתחואה, או בא לו בארוכה - חייב בקצרה – פטור. 
קטע זה עוסק באדם אשר ידע כי נטמא בתוך המקדש עצמו, ולאחר מכן נעלמה ממנו הידיעה, באחת משלוש אפשרויות: היעלמות הטומאה – שכח שנטמא, אך זכר שהוא במקדש, היעלמות מקדש – שכח שהוא בתוך המקדש, אך זכר שהוא טמא, היעלמות זה וזה – שכח שהוא טמא ושכח שהוא במקדש. בכל האפשרויות הנ''ל, אם עשה את אחד מהדברים הבאים בשוגג, חייב קרבן עולה ויורד: 
1. השתחווה במקדש.
2. השתהות בבית המקדש זמן הראוי להשתחוות.
3. יציאה מהמקדש בדרך שאיננה הקצרה ביותר. 
כל זאת, על סמך הפסוק בספר במדבר (ה', ב'): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה, כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ.
 

מהו המסר?

אדם טמא חייב לצאת מן המקדש במהירות. אם רק השתהה זמן יחסית קצר, כבר נענש (אם בשוגג מביא קרבן).
אפילו אם לא השתהה, ואכן יצא במהירות מבית המקדש, אך לא יצא בדרך הקצרה ביותר, כבר אז מתחייב.
אנו לומדים מכאן את מידת הזריזות. בוודאי יש להיות זריזים בכדי שלא לעבור עבירות, אך ניתן להרחיב את היריעה ולומר כי מידת הזריזות חשובה ויסודית גם למצוות עשה. אין להשתהות, להתמהמה, או להעביר את הזמן בעשיה לא חיובית, אלא יש למצוא את הדרכים היעילות והזריזות לקיים את המוטל עלינו על הצד הטוב ביותר.
זו גם הנהגה חשובה ללמד את ילדינו בחיים. אחרי שמחליטים לבצע דבר מה, להעביר את ההחלטה ישר לפסים מעשיים. למצוא את הדרך הטובה והיעילה לביצוע המטלה, לא להתעצל ולהשתהות, אלא ''לרוץ'' ולבצע את המטלה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]