התייחסות לביקורת / רפי זברגר

שבועות יב ע''א-ע"ב  
 

הקדמה

למדנו בעמוד א' כי רבי שמעון סובר, ש"קרבנות תמיד" שלא השתמשו בהם במשך השנה, ניתן להקריבם בשנה שלאחר מכן כקרבן נדבה מדין ''קיץ המזבח''. מושג זה מדבר על מצב בו אין מקריבים קרבנות על המזבח, וכדי לא להשאיר את המזבח ללא פעילות – מקריבים קרבנות נדבה הנקראים ''קיץ המזבח". 
 

הנושא

הגמרא מצטטת ברייתא המלמדת אותנו דין זה: מה הן מביאין מן המותרות? קיץ כבנות שוח למזבח.
אנו מבינים בשלב זה כי הברייתא אומרת שיש להקריב על המזבח ''בנות שוח'' שהם תאנים. רש''י מסביר את מקור המושג קיץ: כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה והוא לשון קיץ, כדכתיב (שמואל ב' ט"ז(: הלחם והקיץ לאכול לנערים: כלומר, קיץ הם תאנים הנאכלים כחלק מקינוח סעודה.
על הסבר זה, מקשה הגמרא מפסוק בספר ויקרא (ב', י''א): כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לה'.
מפסוק זה משמע כי אסור להעלות פירות על המזבח, וכיצד אמרה הברייתא כי מקריבים תאנים על המזבח?
משיבה הגמרא: תני רב חנינא: כבנות שוח לאדם. בנות שוח אינן אלא משל, והכוונה שקרבנות ''קיץ המזבח'' מהוות ''קינוח'' לעבודת המזבח, כמו שאדם מקנח בפירות בסעודתו. 
בהמשך דרש רב נחמן בנו של רב חסדא: אאין מקיצין בעולת העוף. אומר רב נחמן, כי אין מקריבים קרבנות קיץ המזבח מעופות, אלא רק מבהמות. רבא שמע זאת והגיב ואמר: הא בורכא.
ביטוי ''קשה'' המציין כי דבריו של רב נחמן אינם מבוססים, אלא ''בדויים מן הלב'' ואין להם כל מקור. 
רב נחמן בנו של רב יצחק (לא אותו רב נחמן) שמע את דברי רבא ואמר לו: מאי בורכתא, אנא אמריתה ניהליה ומשמיה דרב שימי מנהרדעא אמריתה ניהליה, דאמר רב שימי מנהרדעא: מותרות לנדבת צבור אזלי, ואין עולת עוף בצבור. רב נחמן בנו של רב יצחק אמר, כי הוא אשר אמר את הדברים שנאמרו ע''י רב נחמן בנו של רב חסדא, והוא אמר זאת בשם רב שימי. שכן, רב שימי אמר כי אין מקריבים עולת עוף בציבור. 
כדי להבין את דעתו של רבא, נקדים ונאמר כי כולם מסכימים שאין להקריב קרבן ציבור כעוף. אך ישנה מחלוקת במסכת תמורה, האם קרבנות יחיד שנותרו, יכולים להיות מוקרבים כקרבנות ''קיץ המזבח''. לפי חכמים, דמי קרבנות יחיד הופכים להיות קרבנות ציבור, ולכן אין להביאם כעופות, לעומת תנא החולק שם (רבי אליעזר או רבי יהושע) דמי קרבנות יחיד שלא הוקרבו, הופכים להיות קרבנות קיץ מזבח של היחיד, ולכן יכולים להקריב גם עופות.
רבא חשב שרב רב נחמן בנו של רב חסדא אמר את דעתו בשם כולם, ולכן דחה את דבריו. לעומתו, רב נחמן בנו של רב יצחק הבהיר כי הדברים נאמרו על ידו בשם רב שימי, אבל לפי שיטת חכמים בלבד. 
 

מהו המסר?

למרות שרבא דחה וביטל את דעתו של רב נחמן בנו של רב חסדא, כאשר רב נחמן בנו של רב יצחק שמע זאת, התייחס אליו ''בסבלנות'', לא תקף אותו, אלא הבהיר לו, את מקור הדברים ולפי מי הם הולכים. אמנם, הגמרא לא מספרת את תגובת רב נחמן בנו של רב חסדא, כנראה הוא קיבל את הדברים, והבין שלא היה צריך להגיב כפי שהגיב..
ניתן ללמוד מכאן, כיצד להתייחס כלפי ביקורת. לא להילחץ, לא לתקוף בחזרה, לא לענות בבוטות ובחוסר נעימות, אלא להתייחס לדברים כפי שהם. להגיב בצורה הגיונית לתוכן הדברים, בסבלנות ובכבוד רב לצד השני, וסוף האמת להישמע.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]