סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רישא וסיפא בשיטה אחת?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות יג ע"א

 

האי עשה ה"ד? אי דלא עבד תשובה, +משלי כ"א+ זבח רשעים תועבה!
אי דעבד תשובה, כל יומא נמי! דתניא: עבר על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלין לו!
אמר רבי זירא:
בעומד במרדו, ורבי היא;
דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, ואם לאו - אין יום הכפורים מכפר.

מבנה הסוגיה:

1.

האי עשה ה"ד? אי דלא עבד תשובה, +משלי כ"א+ זבח רשעים תועבה!
אי דעבד תשובה, כל יומא נמי! דתניא: עבר על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלין לו!
אמר רבי זירא:
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף יג עמוד א
בעומד במרדו, ורבי היא;
דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה - יום הכפורים מכפר, ואם לאו - אין יום הכפורים מכפר.

רבי זירא אומר שמשנתנו מתאימה לשיטת רבי יהודה הנשיא, שסובר שעל כל העבירות בתורה [חוץ משלוש] יום הכיפורים מכפר אפילו בלי שהחוטא חזר בתשובה.

2.
הגמרא מחפשת מקור לדינו של "רבי":

מאי טעמא דרבי? דתניא: +במדבר ט"ו+ כי דבר ה' בזה - זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, ואת מצותו הפר - זה המפר ברית בבשר; +במדבר ט"ו+ הכרת תכרת, הכרת - לפני יוה"כ, תכרת - לאחר יוה"כ; יכול אפילו עשה תשובה? ת"ל: +במדבר ט"ו+ עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה.

הביטוי "מאי טעמא" מסביר את הדין המיוחד של 3 העבירות שעליהן אין יום הכיפורים מכפר ללא תשובה. "מאי טעמא" – אין הכוונה לחיפוש סברא, אלא לחיפוש דרשה שממנה לומדים שאמנם על 3 העבירות המנויות כאן אין יום הכיפורים מכפר ללא עשיית תשובה.
פרוש הפסוק הוא לא ממש לפי הפשט אלא לפי "דרשה". ועל דרשה כזאת הניסוח הוא "מאי טעמא" [ולא "מנלן"].

2.1
גם בעמוד ב הגמרא שואלת "מאי טעמיה דרבי שמעון" – ולומדת מדרשה.

3.
הגמרא מביאה את הנימוק לדין של "רבנן":

ורבנן? הכרת - בעולם הזה, תכרת - לעולם הבא; עונה בה - שאם עשה תשובה ומת, מיתה ממרקת.

4.
הגמרא מקשה על האמור לעיל בסעיף 1:

ומי מצית מוקמת לה כרבי?
והא מדסיפא רבי יהודה היא, רישא נמי ר' יהודה היא! ["מדסיפא"]

דקתני סיפא: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משוח,
ומאן אית ליה האי סברא? רבי יהודה, מכלל דרישא ר' יהודה!

הגמרא מקשה שהרישא לא יכולה להיות כרבי אלא כרבי יהודה [= רבי יהודה בר אילעי תלמיד רבי עקיבא וחבר של רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר...ורבו של רבי יהודה הנשיא] שחולק על רבי,
שהרי הסיפא "אחד ישראל..." מתאימה רק לפי שיטת רבי יהודה [רש"י: מוסבר בהמשך הגמרא]. ולכן, מכיון שהסיפא היא שיטת רבי יהודה אזי גם הרישא צריכה להיות לשיטת רבי יהודה.

4.1
בספר המשניות מדובר בשתי משניות. משנה ו: "... ועל שאר עבירות שבתורה...". משנה ז: "אחד ישראלים... רבי שמעון אומר.."
כלומר, משנה ו – משנה סתמית. משנה ז – הרישא – משנה סתמית, ואחר כך מחלוקת עם רבי שמעון על מה מכפר על הכהנים.
אמנם בגמרא עצמה הכל נמצא במשנה אחת. משמע, שהגמרא מתייחסת למשנה כפי שמובאת בצורתה בגמרא.

4.1.1
אולי אפשר לומר, שאפילו בשתי משניות [כמו בדפוסי המשניות] עדיין ניתן לומר שהראשונה – נקראת "רישא", והשניה – נקראת "סיפא" [אם עוסקים בנושא קרוב].

5.
נשאלת השאלה: מדוע חובה לומר שאם הסיפא מתאימה לשיטת רבי יהודה אזי גם הרישא צריכה להיות לפי רבי יהודה? הרי מדובר בשני עניינים קרובים אבל לא תלויים זה בזה. ב"רישא" מדובר על אילו חטאים יום הכיפורים מכפר, ובסיפא – מה בדיוק מכפר על הכהנים.
[לא מצאתי הסבר בפרשנים על הסוגיה.]

6.
אולם מצאתי בפני יהושע במסכת ברכות:
פני יהושע מסכת ברכות דף טו עמוד א

בתוספות בד"ה דילמא ר"י היא וא"ת והלא אין נזכר ר"י ברישא וי"ל דפשיטא מדסיפא כו' עכ"ל.

כלומר תוס' שם מסבירים כמו הגמרא בסוגייתנו, שאם הסיפא היא כרבי יהודה אזי גם הרישא היא כרבי יהודה

6.1
המשך דבריו:

ולכאורה דבריהם תמוהים אדרבה בכמה דוכתי בש"ס משמע להיפך מדסיפא ר"י רישא לאו ר"י ואדרבה משמע בכל דוכתא דסתם משנה ר"מ

הוא מקשה על התוס' וזו צריכה להיות קושיה גם על סוגייתנו: צריך להיות להיפך: אם הסיפא רבי יהודה אזי הרישא צריכה להיות רבי מאיר – כ"סתם משנה".

6.2
המשך דבריו:

ועוד דכי מוקמינן דת"ק ר"י היא וא"כ פליג על רבי יוסי בסברות הפוכות ברישא ובסיפא ובדוכתי טובא כתבו התוספות דלא מסתבר לאוקמי בכה"ג והרשב"א ז"ל הוסיף על לשון התוס' דמוקמינן לת"ק ר"י משום דבר פלוגתא דרבי יוסי הוא. ולכאורה גם בזה לא הועיל כלום דהא ר"מ נמי בר פלוגתא דר' יוסי הוי וא"כ טפי הוי לן לאוקמי סתם תנא דרישא ר"מ היא כמו בכל דוכתי ממאי דנוקי לה כר"י וקשיא כל אותן הקושיא שהקשיתי.
ולענ"ד נראה ליישב בפשיטות דכיון דהא דמקשה דילמא משמע ליה בפשיטות דת"ק דמתני' דאמר יצא היינו דוקא בדיעבד כדמסיק תדע דקתני הקורא א"כ מהאי טעמא גופא משמע ליה דת"ק דמתני' ר"י הוא מדאשכחן להדיא דהכי ס"ל לר"י משום ראב"ע בברייתא דבסמוך ומהאי טעמא גופא לא מצי למימר דסתם תנא דרישא היינו ר"מ דהא ר"מ ס"ל בסמוך להדיא דאפילו לכתחלה, כן נראה לי:

הוא מסביר, שבסוגיה שם בברכות, משמע מתוכן הסוגיה שיותר מתאים שהרישא באמת היא לפי רבי יהודה, אולם בסוגייתנו - במסכת שבועות יג - אין סברא כזאת, ונשארת קושית ה"פני יהושע" - ואולי צריכים לומר שבסוגייתנו היתה לגמרא מסורת כזאת שהרישא היא רבי יהודה.

6.3
על דברי ה"פני יהושע" מעיר ב"מצפה איתן" על ברכות טו – מודפס בגמרא מהדורת "עוז והדר" "ילקוט מפרשים", עמוד יד - מדברי התוס' במסכת נזיר דף מג עמוד ב שאומרים, שאם הסיפא רבי יהודה אז הרישא לא כרבי יהודה,
ומוכיח ששיטת רב חסדא בגמרא היא שמשתדלים לומר שהמשנה מתאימה לשיטה אחת
ואם הסיפא כרבי יהודה אזי גם הרישא כרבי יהודה.
והסוגיה בברכות מדברת לפי רב חסדא. ועל שאלת ה"פני יהושע" שהרישא ה"סתמית" צריכה להיות באופן עקרוני כרבי מאיר על פי הכלל "סתם משנה – רבי מאיר" הוא עונה ששם, בברכות, לא ניתן להסביר את הרישא כרבי מאיר לפי נתוני הסוגיה.

7.
ראוי לציין שהביטוי "מדסיפא רבי... רישא נמי רבי..." מופיע בש"ס לגבי רבי יהודה, רבי מאיר, רבי שמעון ורבי יוסי – כל אחד, פעם אחת [כולל הביטוי השלילי: "מדסיפא רבי... רישא לאו רבי..."].

8.
המשך הגמרא:

אמר רב יוסף: רבי היא, וסבר לה כר' יהודה.

רב יוסף סובר שאמנם הרישא היא רבי יהודה הנשיא ובעניין זה סובר כרבי יהודה – רבו.

8.1
שאלת אביי:

א"ל אביי, דוקא קאמר מר: רבי סבר לה כר' יהודה, אבל רבי יהודה לא סבר לה כרבי, או דלמא מדרבי סבר לה כרבי יהודה, אף רבי יהודה סבר לה נמי כרבי, מיהו אורחא דמילתא קתני, למימר דתלמיד סבר לה כרביה?

8.2
תשובת רב יוסף:

א"ל: אין, דוקא קאמינא: רבי סבר לה כרבי יהודה, אבל ר' יהודה לא סבר לה כרבי;

דתניא: יכול יהא יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים? ודין הוא: הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר, מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבים, אף יוה"כ אין מכפר אלא על השבים! מה לחטאת ואשם - שאין מכפרין על המזיד כשוגג, תאמר ליוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג; הואיל ומכפר על המזיד כשוגג, יכפר על שבים ועל שאינן שבים? תלמוד לומר: +ויקרא כ"ג+ אך, חלק;
סתם סיפרא מני? ר' יהודה, וקאמר: שבים אין, לא שבים לא.

רב יוסף מסביר שרבי סבר כרבי יהודה אבל רבי יהודה לא סבר כרבי, כלומר רבי יהודה הנשיא סבר כרבו – רבי יהודה, אבל רבי יהודה לא סבר כתלמידו – רבי יהודה הנשיא.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר