גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף פ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת מכות
דף כב ע"א

למה בצרו חכמים חדא ממנין ארבעים מכות, ולמה אותם אנשים "דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה" הוי טיפשאי?

במשנה (כב ע"א): "כמה מלקין אותו, ארבעים חסר אחת, שנאמר (דברים כה, ב-ג) 'במספר ארבעים', מנין שהוא סמוך לארבעים". ובגמרא (שם ע"ב): "מאי טעמא, אי כתיב 'ארבעים במספר', הוה אמינא ארבעים במניינא, השתא דכתיב 'במספר ארבעים', מנין שהוא סוכם את הארבעים. אמר רבא, כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בספר תורה כתיב 'ארבעים' ואתו רבנן בצרו חדא".

לפנינו מהני מילי מעלייתא שהאיר רבינו בעל ה'חתם סופר' זי"ע בביאור עומק דברי רבא: "כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בספר תורה כתיב 'ארבעים' ואתו רבנן בצרו חדא", דלכאורה, מאי שייכי שני דברים הללו אהדדי, וגם יתבאר עוד עומק הענין שחכמינו ז"ל הפחיתו את מנין ארבעים למנין ל"ט.

וכה הם דבריו ב'חתם סופר' על התורה (פר' כי תצא עה"פ ארבעים יכנו) בהביאו דברי הרמב"ן (דברים כה, א) שכתב שני טעמים על מנין מכות ארבעים, וז"ל: "וטעם הארבעים כפי מדרשו (תנחומא ישן במדבר כח), לפי שעבר על התורה שניתנה בארבעים יום, וגרם מיתה לעצמו שנוצר לארבעים יום, ילקה ארבעים ויצא ידי עונשין", ונפקא מינה בין שני הטעמים, כי לפי הטעם מפני שעבר על התורה שניתנה במ' יום, צריכים להיות ארבעים מכות ממש, כי משה רבינו היה במרום מ' ימים שלמים ולילותיהם עמהם (עי' שבת פט. וברש"י ד"ה כשעלה), אמנם, אם הטעם הוא משום ש"גרם מיתה לעצמו שנוצר לארבעים יום", אין צורך כי אם בל"ט מכות, כי יום ראשון של יצירת הולד אינו שלם.

ואם כן מן הנכון לתמוה, מדוע הכריעו חז"ל שמנין מכות הוא ל"ט, וכפי הטעם השני של הרמב"ן שהוא נגד מ' יום של יצירת הולד, ועל כך כתב החת"ס, שהוא משום ד"קים ליה בדרבה מיניה", כי מה מה שפגם האדם בנפשו הוא חטא יותר גדול מהחטא שפגם נגד התורה, כי נפש ישראל חשובה יותר אם היה זוכה להיות צדיק, ועתה שעשה בהיפך והרשיע על כן מלקין אותו ל"ט נגד מה שפגם בנפשו דייקא.

ומבאר בזה לשון הכתוב (דברים כה, ג): "ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך", כי הזהירה התורה שלא יוסיף להכות יותר ממספר הסמוך לארבעים שהוא ל"ט, שאם יכנו יותר אזי נאמר שעונש מכות הוא נגד מה שפגם בתורתנו הקדושה שניתנה במ' יום, והיא חשובה יותר מנפש ישראל, ואזי "ונקלה אחיך לעיניך", כי באמת 'אחיך' חשוב יותר.

ומעתה מובנים דברי רבא: "כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאלו בספר תורה כתיב ארבעים ואתו רבנן ובצרו חדא", כי ממה ד'אתו רבנו ובצרו חדא' נמצינו למדים שנפש האדם מישראל, כשזוכה להיות צדיק, חשובה יותר מן התורה הק', כי על כן הבינו חז"ל שעיקר טעם מכות ארבעים הוא נגד הפגם בנפשו שנוצרה במ' יום, ומדין 'קים ליה בדרבה מינה', ולפיכך שפיר הפחיתו מכה אחת, כאמור, ואם כן אלו העומדים מפני ספר תורה ואינם עומדים 'מקמי גברא רבה', וסוברים שהתורה חשובה יותר מן האדם השלם בישראל טועים המה, ודוק.

רעיון נוסף איתא בספר 'תורת משה' (פר' כי תצא ד"ה ארבעים יכנו), והוא, שגם לטעם הא' של הרמב"ן - "לפי שעבר על התורה שנתנה בארבעים יום" - יש להפחית מכה אחת, כי "מסתמא נכנע לבו ושב אל ה'", ואם כן "ההכנעה נחשבת למכה אחת", ולכן הפחיתו חז"ל מכה אחת, כי מכה אחת נחשבת הכנעת לבו לה', ואם אמנם ש"בודאי יש רשע עריץ אשר בכל זאת לא נכנע", בכל זאת הזהירו חז"ל שלא יוסיף להכות מכה אחת, "כי פן שב בלבו והרהר תשובה ונכנע", ומספק זה מקילין ומפחיתין מכה אחת.

ובזה יובנו דברי רבא: "כמה טפשאי הני אינשי דקיימו מקמי ס"ת ולא קיימי מקמא גברא רבא, דאלו בתורה כתיב 'ארבעים יכנו', ואתא רבנן ובצרי להו חדא"', כי מה שאינם עומדים בפני גברא רבה, הוא משום שמהרהרים אחריו כשראו לפעמים דבר שחושדין אותו בו, ואינם זוכרים כי בוודאי הרהר תשובה, שהרי מפני זה אין לוקין אלא ל"ט, ועל כן "כמה טפשאי הני אינשי", כי היה להם ללמוד ממה שהפחיתו מכה אחת, שיש להם לתלות שבוודאי עשו תשובה, ויש להם לעמוד מפניהם.

בדרוש הספד על רבו הגה"ק בעל ה'הפלאה' זי"ע בשנת תקס"ד, העלה ה'חתם סופר' אופן נוסף, שגם לטעמו הראשון של הרמב"ן - "לפי שעבר על התורה שנתנה בארבעים יום" - מובן הענין שהפחיתו חז"ל מכה אחת, והא לשון קדשו (בדרשותיו, ח"ג שעז, ב): "אך להיות כי עיקר תורה שבכתב ניתנה ביום אחד, ול"ט יום שהיה בסיני עסק בתורה שבעל פה ופירוש המצוות והפלפול ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, והנה אע"ג שעיקר המלקות הוא בעברו על לא תעשה דאורייתא אחר ההתראה, מכל מקום אין הדעת נותן כלל שיהיה אדם שלם בדעתו ויעבור על לא תעשה לפני עדים אחר ההתראה, בהיות יד ישראל תקיפה, ומי פתי יסור הנה, אבל האמת נראה, שלא מדעתו עשה כן ואינו ראוי ליענש על זה המעשה בעצם, אך מסתמא כבר פרץ כל הגדרי המצוה ההיא שגדרו בה חכמינו ז"ל וכל דקדוקיה בסתר, ועד שלבסוף הקב"ה מעמיד לפניו מכשול ברבים שיעבור בפני עדים ויקבל התראה ויביאהו לבית דין וילקה, ואין עיקר המלקות על עבירות זה הלאו, רק על מה שכבר עבר מקודם, לכן אין לוקין אלא ל"ט, נגד ל"ט יום שלמד משה רבינו ע"ה הלכות רבנן ודקדוקיה, על כן יפה אמר רבא 'כמה טפשאי הני אינשי דקיימו מקמי ס"ת ולא קיימי מקמא גברא רבא, דאלו בתורה כתיב 'ארבעים יכנו', ואתא רבנן ובצרי להו חדא', שמזה יובן כוחן של חכמים", כי לכן מנין המכות הוא ל"ט, נגד מה שעבר על גזירות חכמינו ז"ל (וראה אופנים נוספים בחת"ס עה"ת פר' כי תצא ד"ה מס' מכות וד"ה במס' מכות).