הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מאי טעמא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות ט ע"א

על שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף - שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין, דברי ר' יהודה. 
א"ר יהודה אמר שמואל: מ"ט דר' יהודה? אמר קרא: +במדבר כ"ח+ ושעיר עזים אחד לחטאת לה', חטא שאין מכיר בו אלא ה' - יהא שעיר זה מכפר.

1.
"מאי טעמא" בדרך כלל מהווה פתיחה לברור נימוק הגיוני - של סברא - לדין.

2.
בסוגייתנו, הביטוי "מאי טעמא" כוונתו למשמעות של "מנלן", כלומר חיפוש מקור לדין תורה.
וגם הביטוי "אמר קרא" בסוגייתנו הכוונה למקור מדין "דאורייתא".

3.
[חידוש] אפשר לומר שבאמת המשמעות של "מאי טעמא" היא חיפוש טעם הגיוני, ובמקרים כמו בסוגייתנו, הגמרא לא רק מסתמכת על פסוק אלא היא "דורשת" אותו: "לחטאת לה'", והיא מפרשת את הפסוק בניגוד לפשט. הפשט הוא: שקרבן החטאת חייב להיות לשם ה', והדרשה היא, שמדובר בחטאת כזאת שרק ה' יודע את חטאו של האדם, ואילו החוטא עצמו לא יודע שחטא - "ונעלם ממנו".

4.
הסבר נוסף לביטוי "מאי טעמא" או "מאי טעמיה ד...": כשיש מחלוקת בין תנאים - כבסוגייתנו -אזי הגמרא משתמשת בביטוי הנ"ל, אולם כאשר היא מבררת רק את דעת המשנה ה"סתמית" אזי השימוש הוא בביטוי "מנלן" וכד'.