סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

לקיחת אחריות/ רפי זברגר

שבועות ד ע''ב - ה ע''א
 

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה במסכת את העיקרון של חיוב קרבן עולה ויורד, כי רק אם יש ידיעה בתחילה וידיעה בסוף, והעלם בינתיים – רק אז מתחייבים בקרבן עולה ויורד. הגמרא בדף הקודם מביאה ברייתא למקור דין זה: 
מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים ת"ל (ויקרא ה', ב'-ג'): ונעלם ונעלם שתי פעמים דברי רבי עקיבא. רבי אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ונעלם מכלל שידע, והוא ידע - הרי כאן שתי ידיעות א"כ מה ת"ל ונעלם? לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש:
הכפילות של המילה וְנֶעְלַם מלמדת לפי רבי עקיבא שיש צורך בידיעה לפני ביצוע העבירה [וְנֶעְלַם ראשון מלמד כי חייב בהעלם טומאה]. רבי מסכים עם דעתו של רבי עקיבא בדבר הצורך בידיעה לפני ואחרי העבירה, אלא הוא סובר שאין צורך במילה וְנֶעְלַם כדי ללמד כי הייתה ידיעה בתחילה, שהרי עצם המילה וְנֶעְלַם מלמדת שהייתה קודם ידיעה והיא נעלמה ממנו. לכן רבי לומד מכאן, כי חייבים קרבן עולה ויורד גם בהעלם טומאה וגם בהעלם קודש ומקדש. 
 

הנושא

הגמרא בדף שלנו דנה בברייתא לעיל, ושואלת מניין אנו יודעים כי המילה וְנֶעְלַם מלמדת על כך שהייתה ידיעה מוקדמת? אמר רבא: מדלא כתיב והיא עלומה ממנו. מן העובדה שהפסוק לא השתמש בפועל "עלומה", אלא וְנֶעְלַם, ניתן להבין שהייתה לו ידיעה מוקדמת, ולאחר מכן נעלמה ממנו אותה ידיעה. 
מקשה אביי על הסברו של רבא: אלא מעתה גבי סוטה דכתיב (במדבר ה', י"ג) וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, מכלל דהוי ידע מעיקרא אי הוה ידע - מי בדקו לה מיא? התורה משתמשת באותו פועל וְנֶעְלַם גם בסוטה. אם נאמר כמו רבא, שהמילה מעידה על ידיעה מוקדמת, הרי זה לא ייתכן. שאם הבעל היה יודע על בעילת אשתו עם איש אחר, המים אינם בודקים אותה. מכוח שאלה זו, ומכוחה של שאלה נוספת אביי מתרץ הסבר אחר: 
קסבר רבי ידיעת בית רבו שמה ידיעה. אביי מסביר כי לא ייתכן שאדם לא למד ואינו יודע "הלכה פשוטה" זו של טומאת מקדש וקודשיו. מכיוון שכך, הרי לכל אדם יש ידיעה מוקדמת (מה שלמד אצל רבו), וזאת הידיעה הנדרשת לפני ביצוע העבירה. 
על כך מקשה מייד רב פפא לאביי: אלא דקתני "אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף" מי איכא דלית ליה ידיעת בית רבו? לאחר שלמדנו את ההנחה שכל אחד למד הלכה זו מרבו, קשה לנו דין אחר שלמדנו במשנה, לגבי אדם שאין לו ידיעה בתחילה, אך יש לו ידיעה בסוף – למדנו במשנה כי במקרה זה אינו מתכפר בקרבן עולה ויורד, אלא מתכפר בשעיר חיצוני ויום הכיפורים.
שואל רב פפא: לפי דברי אביי אין מקרה כזה של חוסר ידיעה בתחילה, הרי כולם למדו בבית רבם ומכירים את ההלכה הזאת?
אלא מתרצת הגמרא: אין - משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הנכרים: ל"תינוק שנשבה'' בין הגויים ולא למד בצעירותו בבית מדרש, עליו ניתן לומר כי צריך ידיעה בתחילה, שהרי הוא לא למד, ואם לא ידע - אינו מתכפר בקרבן עולה ויורד. 
 

מהו המסר?

למדנו היום כי יש לכל אחד ''ידיעת רבו'' שלמד בצעירותו את התורה בבית המדרש, ולכן אנו מגדירים אותו כ''יודע'' ומכיר את ההלכה. כלומר, אנשים נורמטיבים, מכירים ויודעים את ההלכה ולא יכולים לטעון: לא ידעתי.
אם נשתמש בהנחת יסוד זו, גם לנושאים אחרים, הרי שנוכל לומר, כי טענת ''לא ידעתי'' אינה קבילה ב''דברים הגיוניים'', זאת כיוון שאנו מניחים כי "אדם רגיל" למד ויודע דברים עקרוניים ובסיסיים.
אמנם, אנו מחנכים את ילדינו ומלמדים אותם את ''עקרונות החיים'', נימוסים והליכות, וידע בנושאים רבים ומגוונים.
אנו משתדלים ללמד ולחנך את ילדינו לטעון טענה חילופית של ''אני יודע'', שהיא בעצם ''לקיחת אחריות'' על מעשיהם. לא לברוח מן המציאות, לא לטעון על ''אי ידיעה'', אלא לשאת באחריות על מעשיהם. זו היא ''גרסה דינקותא'' שמכוחה נמנעת האפשרות לטעון בהמשך החיים ''איני יודע''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר