טיפים להעברת מסרים / רפי זברגר

שבועות ג ע"א
 

הקדמה

אתמול התחלנו את המסכת בלימוד המשנה הראשונה והארוכה. הזכרנו כי המשנה מתחילה במילים שבועות – שתים שהן ארבע וכמו כן, הזכרנו כי המשנה ממשיכה בעוד מספר דוגמאות ממקומות אחרים בש''ס, אשר גם בהם מוזכר הביטוי ''שתים שהן ארבע''. בתחילת הגמרא, בסוף דף ב' דנה הגמרא בקשר שבין מסכת שבועות למסכת הקודמת, מסכת מכות. הגמרא ציטטה קטע מהדפים האחרונים של מסכת מכות, בו עסקו באיסור השחתת הזקן, ושם נכתב: 
חייב על הראש שתים, אחת מיכן ואחת מיכן, ועל הזקן שתים, מיכן ושתים מיכן ואחת מלמטה - עקב הדמיון בין הלשון של מסכת מכות העוסקת באיסור אחד אשר ניתן לחייב בגינו שתי עבירות, ללשון של המשנה שלנו, שתים שהן ארבע, בגלל הדמיון בלשון הסמיכו את המסכתות אחת אל השנייה. 
 

הנושא

הגמרא ממשיכה לשאול בדף ג': מדוע דווקא במשנה אצלנו, העוסקת בדיני שבועות, מתארת המשנה את כל המקבילות לשבועת הביטוי בישום הכלל שתים שהן ארבע - ידיעות הטומאה, יציאות השבת ומצורע, ולעומת זאת במקומות האחרים, כמו מסכת שבת ודיני מצורע לא הוזכרו שאר המקבילות? 
אמרי שבועות וידיעות הטומאה דגבי הדדי כתיבין ודמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד תני להו גבי הדדי.
עונה הגמרא, כי יש ''קשר הדוק'' בין שבועת הביטוי לידיעות הטומאה, המוזכרת מיד לאחר שבועות, כיוון שהם גם כתובים יחדיו באותו פרק (ה' בספר ויקרא), וגם שניהם מקריבים אותו קרבן בשוגג: קרבן עולה ויורד. 
משיבה הגמרא: ואיידי דתנא תרתי תנא כולהו פתח בשבועות ומפרש ידיעות הטומאה. 
לאחר שהסברנו מדוע טומאות מקדש וקודשיו הובא לאחר שבועות (התירוץ הקודם), כבר המשכנו לתאר את שאר המקרים של שתים שהן ארבע. במסגרת הדיונים של "קשר וסדר בין נושאים במשנה'' דנה הגמרא על הקושי של פירוט נרחב ביותר של דיני טומאת מקדש וקודשיו בפרקים א' ו-ב', ורק לאחר מכן, מפרק ג' דנים ומפרשים דיני שבועות: 
איידי דזוטרין מילייהו פסיק שרי להו והדר תני שבועות דנפישן מילייהו.
עונה הגמרא, כיוון שבאופן יחסי, דיני טומאת מקדש וקודשיו הם פחותים יותר ''רק שני פרקים'' לעומת דיני שבועות הנפרשים על פרקים רבים בהמשך המסכת, לכן הקדימה המשנה לדון בנושאים אלו קודם לכן. 
 

מהו המסר?

הכרנו היום שני כללים בנושאים סדר העברת מסרים:
1. רצוי לחבר דברים הדומים אחד לשני. אם אנו מפרטים רשימה של דברים שיש לזכור/לעשות אותם, מאוד כדאי ליצור קבוצות של פרטים. כל קבוצה עם מאפיין/ים משלה. כך ניתן לזכור את הקבוצות, ואם כבר זוכרים קבוצה, יש יותר סיכוי שנזכור גם את פרטי אותה קבוצה.
2. להתחיל לומר או להסביר דברים יותר קלים ומובנים להשגה. לרוב האנשים אין סבלנות לשמוע ולהקשיב לדברים ארוכים, אפילו אם הם פשוטים להבנה. לכן, תמיד כדאי להתחיל בדברים הקצרים יותר, הפשוטים יותר והמובנים והנקלטים במהירות. לאחר מכן, מי שעדיין "נשאר בקשב" ניתן להמשיך ולפרט גם את הדברים היותר ארוכים ויותר מסובכים.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]