סקר
אני גולש בפורטל הדף היומי:






 

חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר

מכות כ-כד

 

1. מה המשותף ל:

א. המספר לשון הרע, המקבל לשון הרע, המעיד עדות שקר?
ב. מקרא מגילה, שאילת שלום[בשם], הבאת מעשר?
ג. בית דינו של שם, בית דינו של שמואל הרמתי, בית דינו של שלמה?
ד. אברהם, אבא חלקיה, רב ספרא?
 

2. השלם:

א. "כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר ...... ולא קיימי מקמי ...... רבה".
ב. " כל המספר לשון הרע (...) ראוי ל........ ל.........".
ג. "וכל ה..... לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים".
ד. אין מעמידין ....... אלא חסירי ... ויתירי מדע".
ה. "אין מזרזין אלא ל.....".
ו. "ונקלה אחיד לעיניך כש..... הרי הוא כאחיך".
 

3. שונות:

א. ת"ק ורבי יהודה חלוקים במשנה(כ"ב. 4 למטה) באשר למספר המלקות שאותן סופג המולקה – ל"ט או מ.
התוכל לבנות בדמיונך מקרה, שלפיו יספוג אדם מלקות במספר המתאים לכל אחת משתי הדעות הנ"ל(וכמובן, אין הכוונה לסופג חלק מן המלקות על פי פסיקת רופא)?
ב. בחוגים מסוימים כיום מקובל לחשוב, שפעם, למשל בתקופת האמוראים, הקפיד רוב הציבור על קלה כבחמורה. איזה מידע בענייננו סותר הנחה זו?
ג. בערב יום כיפור מקובל בימינו בעדות מסוימות לספוג י"ג מלקות סמליות, תוך כדי אמירת י"ג מידות ע"י המולקה("והוא רחום יכפר עון וגו' וגו'"). הידוע לך על מקור נוסף לאמירתן?
ד. באיזו קביעה בגמרא עשויה להיאחז האסכולה הטוענת, שחבר כנסת שסרח ורצה את עונשו בכלא, רשאי לשוב על כנו כבעבר?
ה. איזו היא הדמות בענייננו, שהוכיחה פעמיים, שהיא זו הרואה דווקא את חצי הכוס המלאה?

 

תשובות

1. מה המשותף ל:
א. "... ראוי להשליכו לכלבים", כ"ג. 2 אחרי ההתרחבות.
ב. "שלשה דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה על ידם", כ"ג: מעל אמצע העמוד.
ג. "בג' מקומות הופיע רוח הקודש", כ"ג: מתחת לאמצע.
ד. שלושתם מזוהים בראש רשימה של בעלי אחת מאחת עשרה התכונות האנושיות האידיאליות שהציב דוד, כ"ד. 3 למעלה.

2. השלם:
א. "כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה", כ"ב: 7 למעלה.
ב. " כל המספר לשון הרע (...) ראוי להשליכו לכלבים", כ"ג. 2 מתחת להתרחבות.
ג. "וכל המקבל לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים", כ"ג. 2 מתחת להתרחבות.
ד. אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע", כ"ג. באמצע.
ה. "אין מזרזין אלא למזרז", כ"ג. מתחת לאמצע.
ו. "ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך", כ"ג. ברישא של המשנה.

3. שונות:
א. שליח בית הדין, שעיסוקו הוא הלקאת החייבים, הגיע למקום עבודתו בבוקר לא עבות אחד, כשעל גבו קופה של שרצים, 39 לאווים מצטברים שעבר עליהם ברבות הימים.
באותו יום הוא הלקה - בתוקף תפקידו – 40 מלקות את אחד החייבים: לפי דעת ת"ק(שהלקאה= 39 מלקות בלבד) עבר הנ"ל על לאו נוסף של "לא תוסיף" (ראה דברים כ"ה, ג), דהיינו, סך כל הלאווים שלו הוא 40, סכום שאותו יש לכפול ב-39 מלקות(=1560).
לפי דעת רבי יהודה,(שהלקאה = 40 מלקות), לא עבר מיודענו על לאו של "לא תוסיף", אלא נשאר ב-39 לאווים קודמים, שאותם יש לכפול ב-40 מלקות(=1560).
ב. "אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי(רש"י:"רוב בני אדם") דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה", כ"ב: 7 למעלה.
ג. תוך כדי הכאת ל"ט המלקות, הקורא קורא "אם לא תשמר לעשות וגו'... וחותם והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחלת המקרא", כ"ב: 5 למטה.
ד. "שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך", כ"ג. 4 למטה.
ה. ללא ספק ברבי עקיבא קא עסקינן, שפעמיים בשעת משבר שפקד את חבריו התנאים כשנוכחו בעוצמת החורבן, ידע הוא לזהות דווקא את החיוב שבדבר, כ"ד. 4 למטה, ד"ה "וכבר", וכן כ"ד: ד"ה "שוב", 3 למעלה.


המחבר מוכן ברצון לשלוח את החידון ישירות לדוא"ל הפרטי, ואף ישמח לקבל הארות והערות. את הבקשה יש להפנות ל aryefell2@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר